לריב עם הורמונלי

בחורה עם מחשב נייד

לריב זה אף פעם לא נעים… אף פעם לא אהבתי את זה במיוחד, מניחה שכך גם רוב האנשים. לריב עם בני משפחה עוד פחות נעים. ההרגשה אחרי….. לא נחמדה…
אבל לריב עם מתבגר זה…. זה תמיד פיצוץ. זה אף פעם לא ניגמר בהבנה, הוא אומר מה שהוא רוצה. אומר? צווח בקולי קולות, רק השכנים בסוף הרחוב מפספסים את זה. בכל שאר הבניינים כבר יודעים בדיוק איך קוראים לי, כמה אני ממש לא מוצלחת כאמא, איך שאני אף פעם לא מוכנה לעשות משהו למענו, וכמה הוא רוצה לעזוב את הבית. כל זה נאמר בצורה הכי ברורה, כמו שרק הורמונלי יכול לומר, ללא כל רסן ועידון. ובסופו של המונולוג הארוך והרעשני תמיד ישנו משפט המחץ: ואני לא רוצה לשמוע ממך יותר! למה לא? רגע, גם לי יש מה לומר להגנתי. לספר, אולי לקצת פחות אנשים מהשכונה, איך לקחתי אותך, החזקתי אותך, רחצתי אותך, לימדתי אותך לדבר (על אף שהיו המון מיקרים שחשבתי שעשיתי טעות גדולה ביותר כשלימדתי אותך לדבר בצורה כה רהוטה). איך אני מצלצלת כל יום בדרך חזרה מהעבודה, רק כדי לשמוע: אמא, אני עסוק, מה? או איך אני ממשיכה בסיבוב הקניות שלי רק כדי לקנות לך איזה  " תפנקי אותי עם איזו עוגייה או משהו טעים"….
אז מידי פעם, כשאני מעיזה להגיד לא (!) אסור לי להסביר? אסור לי לנמק?
היום אזרתי אומץ ואמרתי לא! אמרתי לא! הדרישה נראית לי מוגזמת ו…. לא! לא מסכימה….
איזה פיצוץ היה. איזו מריבה…. וכמובן שלא יכולתי לדבר  ולהסביר.
הרבה פעמים (שקר, כל פעם) אחרי שאנחנו רבים, אני שואלת את עצמי היכן טעיתי, מה לא עשיתי נכון. מנסה ללמוד מטעויות. ולמען היושרה אני חייבת לומר שרשימת הטעויות שלי ארוכה יותר מהמרחק מפה ועד סן פרנסיסקו. אבל, ביננו, מי לא טועה? מי לא משלם על הטעויות? הפעם…. שוב חשבתי ושאלתי מה… איך זה קרה?
אלא שהפעם התשובה היתה: אולי באמת כי לא אמרתי מספיק פעמים לא! מידי פעם צריך לתרגל את המילה הזאת ביחס לילדים: לא! פשוט לא! למה? כי מותר לי לומר לא!
היום אמרתי לו לא! זה כואב מאוד… אבל במקרה הזה, זה היה צודק!
מקווה שהוא יבין את זה, אולי פעם, אבל יבין.
ובנתיים אני אמשיך לתרגל את עצמי, לשמוע אותי אומרת לא, ואמשיך לקוות שזה יגמר אחרת….
אוף, מתי הוא כבר ירצה את האוטו…?

oritlahav
אמא לשני בנים מקסימים, אמא מאמצת ללוסי החתולה שלי... אוהבת יופי ועוד יותר תכשיטים, שונאת בשר, אוהבת פרחים והמון ירוק, מעריכה יצירתיות מכל סוג....