התחלתי לחשוב על היום הזה לפני כמעט שני עשורים, אחרי ששברת שיא במחלקת יולדות של בית חולים כרמל ויצאת ממני בלידת טורבו של ארבעים דקות בלי אפידורל. איך ששמו לי אותך עלי ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שתתגייס, וכמו שהיית בבטן וכמו שיצאת, בטח תרצה להיות גולנצ'יק כמו אבא וכמו סבא. רק לא תיארתי לעצמי שהעניין של זמן הזה יגיע כל כך מהר.
איך שיצאת ממני גם לקחת על עצמך את תפקיד האנרג'ייזר הטוטאלי. עד גיל שלושה חודשים ינקת כל שעה וחצי כמו בסעודה האחרונה של ישו, בגיל חמישה שבועות התהפכת, בגיל שלושה חודשים התחלת לזחול על ארבע ולהפוך כל עציץ בבית ובגיל חמישה וחצי חודשים כבר נעמדת ועשית רונדלים סביב השולחן בסלון כדי חלילה לא להפסיד את כל האקשן של החיים, ומהרגע שלמדת ללכת התחלת לרוץ כי היית חייב לבלוע את העולם. ואני? למדתי לרוץ אחריך ולעמוד בקצב.
בגן רצת מהר מדי ופתחת את הראש על שפיץ של שולחן. בכיתה א' הפסדת במכה את כל קלפי הסופרגול שלך בהימורים כי איתך תמיד זה היה הכל או לא כלום. בכיתה ב' מיהרת ללכת לסדנת סושי כשילדים בגיל שלך חשבו שסושי זה סוג של טמאגוצ'י. בכיתה ד' נתת פול גז על הצופים ובכיתה ו' במחנה הקיץ תוך כדי ספרינט עפת על סנדה ופתחת את הברך בקול תרועה ועד היום הסיפור הזה מסופר כאחת ממורשות הקרב היותר מדוברות בתולדות שבט צופי אילנות.
והיו גם כאלה שלא ידעו לאכול את הקצב שלך, כמו הגננת שלך בגן חובה שלקחה אותי לשיחה וביקשה שתשב בשקט, תעשה יצירה ושתהיה כמו כולם, אבל אני הסתכלתי לה בלבן של העיניים במבט של רוצחת סדרתית ואמרתי לה שאין מצב שהילד שלי יהיה כמו כולם. באותו רגע עברתי אצלה לרשימה השחורה אבל זה לא עניין אותי בשיט כי ידעתי שגננת שלא רואה לך את הברק בעיניים היא לא אשת חינוך מי יודע מה. לימים עשית חתיכת דרך כתלמיד טוב, מדריך מעולה, שחקן נשמה וחבר לחיים. כל מי שהיה מוכן לרוץ איתך הרוויח אותך במנות גדושות. מבחינתי הגננת ההיא נשארה מאחור וכנראה נשארה גם סתומה.
השבעת אותי לא לעשות לך פדיחות בגיוס, אז הייתי גיבורה והתאפקתי. כל כך התאפקתי שלילה קודם הקאתי את הנשמה מרוב לחץ אבל סבבה, העיקר שיצאתי אמא קולית. רוצה רק שתדע שהפדיחות האלה הן חלק מהגדרת התפקיד שלי כאמא, יחד עם עוד כמה סעיפי חובה כמו דאגות, חרדות וחפירות לפרקים. כל זה מעורבב עם לב שהתפוצץ מגאווה על ההתעקשות שלך להתגייס כלוחם ועל הגבר שאתה בוחר להיות.
הדיסוננס מעורב ירושלמי הזה הוא חלק מעסקת החבילה. אני יודעת שאתה לא מבין וזה בסדר. דווקא די משמח אותי שאני עוד יכולה לומר בלב ובקול רם את צמד המילים "כשתגדל תבין". אני יודעת שיום אחד זה יקרה.
תשמור על עצמך, פלפל שאטה גולני שלי. אני יודעת שנולדת כדי לרוץ ושאתה רץ כדי לחיות, אבל אני אשמח אם ברגעי אמת תהיה קשוב לאינסטינקטים שלך ותעצור כשצריך. שהאיש שבפנטהאוס ידאג לשלומך, בן יפה שלי. שהברק לא יעזוב לך את העיניים וששיערה לא תיפול משיערות ראשך. אוהבת אותך וגאה. שלך תמיד, מחכה לך על הקווים, אמא.
[youtube Lt3IOdDE5iA nolink]