לרגל שבוע הספר

לרגל פתיחת חגיגות שבוע הספר המסורתיות: ממליצה לכם על שלושה ספרים: שאלת פתיחה, מאת דיוויד ניקולס. כל יום, כל שעה. מאת נטשה דראגניץ'. חותמם של הדברים כולם, מאת אליזבת גילברט.

סיפור של התבגרות

שאלת פתיחה, מאת דיוויד ניקולס, הוא ספר מקסים שקראתי בכמה ימים. על הסופר הזה אולי שמעתם בהקשר של ספרו רב המכר (שהפך כמובן לסרט): יום אחד.

starter for ten

על מה הספר?
גיבור הספר הזה הוא ילד, ספק נער מתבגר, בשם בראיין ג'קסון. הסיפור כולו מתרחש בשנות ה 80' של אנגליה השמרנית, תרבות האוניברסיטאות, השתייה והקולג'ים, כאשר ברקע כל זה תחרות הידע הלאומית "יוניברסיטי צ'לנג'". ברייאן הוא מסוג האנשים האלו שהכל קורה להם, אבל לאו דווקא לטובה. הוא די חסר ממון אבל למרות זאת לא חסר לו ידע וגם לא השכלה. הוא מגיע לאוניברסיטה, שם הוא מקווה שחייו ישתנו מהקצה אל הקצה. מתאהב במלכת הכיתה, בקושי מצליח להיכנס לנבחרת הידע של השעשועון הטלוויזיוני, ובסוף – תקראו בעצמכם.

 מה חשבתי עליו?
אהבתי מאוד את הספר הזה. בהתחלה קצת היה לי קשה "להיכנס אליו", אבל בהמשך ובעיקר לקראת הסוף, כמו שקורה לעיתים ולא רק בגלל שהייתי חולה – פשוט לא יכולתי לעזוב אותו. היו רגעים בהם ריחמתי על גיבור הספר המסכן בטירוף: מה עוד הוא צריך לעבור? נזכרתי כמה פעמים במהלך הקריאה במשפט
Bad things happen to good people
ברור לי שהמטרה של הסופר הייתה להראות גם את הצד של ההתבגרות שקצת מעבר למסיבות ושאר הדברים שרואים בסרטי הקולג' הקלאסיים: פצעי בגרות (הלוא הם חצ'קונים), אהבות נכזבות, טעויות בשרשרת ועוד. וזה חלק מהיופי שבו.

איך זה מתחיל?
צעירים תמיד דואגים מכל דבר, זה טבעי ומובן וחלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות, ובגיל שש-עשרה הדאגה הכי גדולה שלי בחיים היתה שלעולם לא אגיע שוב להישג מרשים יותר, או טהור, או אצילי, או ממשי, כמו הציונים שלי בבחינות הבגרות. בזמנו לא עשיתי מהבחינות עניין גדול, כמובן: לא מיסגרתי את התעודה או משהו, ואני לא אתחיל עכשיו לפרט את הציונים, ….

סיפור של אהבה מוחמצת

כל יום, כל שעה נכתב על ידי סופרת קרואטית צעירה ומצליחה בנוף הספרות העולמית. הוא חוצה גבולות ותקופות ומתרכז בסיפור אהבה אחד.

every day

על מה הספר?
שם הספר מרמז על תוכנו: אהבה שמעסיקה את האוהבים במשך כל יום וכל שעה ממנו, מבלי שימצאו מנוחה. דורה ולוקה לא ראו אחד את השניה מאז היו ילדים.
ילדותם הייתה מוקפת בזכרונות טובים, אחד מהשני ומהסביבה: חוף של כפר דייגים קטן בקרואטיה בו גדלו כילדים צעירים. עד שיום אחד משפחתה של דורה עוברת לצרפת.
בשנות העשרים שלהם הם נפגשים שוב במקרה לגמרי, ומרגישים כמובן את אותו רגש ישן. רצף של אירועים מונע מהם לשוב ולהיות ביחד, ושוב הם נפרדים עד הפעם הבאה.
 מה חשבתי עליו?
אין ספק שהספר הזה כתוב בצורה מעניינת, והסיפור שבמרכזו מעורר רצון להמשיך ולקרוא בו וכמובן לאחל לגיבוריו את הסוף הטוב. מעבר לזה, לדעתי הוא מתיש מעט וחלקים ממנו חוזרים על עצמם באופן מעט מייגע. למרות זאת הוא פותח חלון לתרבות אחרת, מעניינת וקסומה.

סיפור של המאה ה 19'

חותמם של הדברים כולם הוא ספרה האחרון של גילברט, מחברת רב המכר "לאכול, לאהוב, להתפלל". אהבתי מאוד את ספריה הקודמים וחיכיתי בקוצר רוח לקרוא את זה.

The signature of all things

על מה הספר?
גילברט כתבה ספר שהוא סוג של הומאז' לספרים הקלאסיים של המאה ה 19'. הספר הוא פרי מחקר מתוכנן היטב שלוקח את הקורא לטיול מאורגן בקצב מהיר במיוחד ברחבי העולם כולו – החל בלונדון וכל בטהיטי. הספר מספר את סיפורה של אלמה, בוטנאית ובת לחוקר בוטנאות שהיה אז האיש העשיר ביותר בפילדלפיה. האהבות שלה מובילות אותה בכיוונים שונים, ומהלך חייה מתואר בצורה מדוקדקת ברומן הזה.
מה חשבתי עליו?
רק כשסיימתי לקרוא סיפרה לי מישהי שראיינה את הסופרת שהכוונה המקורית הייתה להתחקות אחר הלכות המאה ה 19' בכל: לא רק בסיפור ובאווירה, אלא גם בסגנון. לי אישית לקח זמן לקלוט את זה ויכול להיות שאם הייתי יודעת על כך מראש הייתי נהנית מעט יותר מהספר. הספר הזה עניין אותי אך הכתיבה לעיתים הייתה מטרחנת ברמות.
איך זה מתחיל?
אלמה ויטאקר, אשר נולדה עם המאה, החליקה אל עולמנו בחמישה בינואר 1800. עד מהרה – בו ברגע כמעט – התגבשו דעות סביבה. אמה של אלמה, משראתה את הפעוטה לראשונה, היתה שבעת רצון למדי מן התוצאה. עד כה לא האיר המזל פנים לביאטריקס ויטאקר בהעמדת יורש.
שניים מתוך שלושת הספרים הללו הגיעו אליי במסגרת מועדון הקוראות.