לקראת פסח – האם באמת יצאנו לחירות?

שמחה רבה, שמחה רבה – אביב הגיע! פסח בא!

ואכן, יש הרבה סיבות לשמוח: ארוחות משפחתיות, בגדים חדשים, אוכל טעים ומיוחד רק לחג זה ורובינו אף היינו בחופש או חופשה של שבוע. בהחלט: שמחה רבה!!!

כמי שליוות במשך למעלה מעשות, אלפי נשים, גברים ובני נוער בתהליכי שינוי בהרגלי אכילה (יריה ושמירה על המשקל)  גיליתי שדווקא התקופות השמחות הן-הן התקופות קשות לחברים בקבוצות, שכן מושגים כמו "היה לי שבוע קשה" או "היה פשוט נורא" בדר"כ באים לאחר שמחות כאלה (אירועים משפחתיים, חופשות ונופשים, ארוחות משפחתיות, ימי הולדת וכו').

לעומת זאת, תקופות קשות באמת, הרבה פעמים מתפרשות אצל חברי הקבוצות כמשהו משמח:

" אל תשאלי, היה לי שבוע נהדר, הייתי חולה-מתה ולא יכולתי להכניס כלום לפה כמה ימים"

"איזה כיף, חטפתי וירוס של שלשולים והקאות. בטוח ירדתי המון במשקל"

 וזו הסיבה שהחלטתי לחזור אחורה ולהבין משמעות תקופה זו, ולשאול את עצמי – האם באמת יצאתי כבר לחירות או שאני עדיין עבד להרגלים הישנים שלי?

התחלה חדשה

תקופת האביב מתחילה בחודש ניסן, זהו גם החודש בו מתחילים למנות את חודשי השנה לפי התורה, שכן זו התקופה שאנו נולדנו כעם היהודי (יציאת מצרים. את פסח כבר הזכרנו?).

גם לפי המפה האסטרולוגית זוהי תחילתה של תקופה חדשה, שכן מזל דגים, המיוחס לחודש מרץ-אדר, הינו המזל שמסיים את גלגל המזלות, ואחריו – באביב – מתחילה תקופה חדשה, ואנו מתחילים למנות שוב את המזלות.

לכן, אנו קוראים לתקופה זו אביב – ה"אב" של י"ב החודשים הקרובים (אב – י"ב). וכדי להתחיל את השנה הקרובה ברגל ימים, חשוב לשים לב מה אנו לוקחים איתנו מהשנה הקודמת לשנה החדשה ומה אנו משאירים מאחור. שכן זו התקופה בה אנו שמים את היסודות לשנה הקרובה כולה.

ניקיון. לא רק ביעור חמץ:

חלקנו ניקינו את הבית לקראת הפסח מהחמץ, ובמדינות רבות העולם בתקופה זו עורכים האנשים "ניקיון אביב" (spring kilning), ואילו אנו מצווים בתקופה זו לעשות סדר בבלגאן ולבדוק מה מבין ההרגלים שאנו לוקחים איתנו לתקופה החדשה מועלים לנו ואילו רק משאירים אותו "עבדים בארץ מצרים" הפרטית שלנו לעוד שנה של הרגלים רעים.

רבים מהחברים אומרים לא אחת "קשה לי" ואני מאמינה להם, אך לדעתי הקושי נובע קודם כל מהקושי הגדול שלנו לעשות שינוי, מהקושי שלנו להבין כי ההרגלים הקודמים שלנו לא מאפשרים לנו לראות את התמונה הגדולה של החיים הטובים, ורק כשנוכל להשתחרר מהרגלים רעים אלו נוכל להרגיש בני חורין באמת.

האם אני באמת חופשיה?

אני יודעת שאוכל הוא אחת מהנאות החיים, וכי האוכל הוא טעים ונעים ובעיקר – נגיש. אבל אכילה שמביאה אותנו למצב של עודף משקל לא מהנה, לא בריאה ולא מועילה לאף אחד מאיתנו. מה שהופך את האוכל לעבדות הראשונה שלנו!!!

העובדה שאנו לא שולטים במה שאנו בוחרים לאכול היא עבדות לכל דבר ועניין!!! האוכל הוא ששולט בנו ולא אנו בו!!! ואנו מרגישים עבדות זו גם בתחושה שאחרי שאוכל (רגשי האשם, המועקה "למה הייתי צריך/ה" וכו') וגם על המשקל בשקילה השבועית.

אנו אוכלים כי האוכל שם, אנו אוכלים כי חבל לזרוק, אנו אוכלים כי … אנחנו אוכלים!!

 חמ"ץ = חשיבה מעכבת צמיחה:

זה הזמן לעשות "ניקיון אביב" ולהיפתר מהרגל זה, להחליט כי אנו חוזרים ליהנות מהאוכל, שאנו הופכים את האוכל חזרה להיות אחת מהנאות החיים ולשם כך אנחנו צריכים בראש ובראשונה להחליט כי אנו אוכלים בשליטה, להחליט שאנחנו אוכלים כי אנחנו רעבים, להחליט שאנחנו אוכלים רק אחרי שאנחנו יודעים כמה זה עולה לנו בנקודות וכי הכל מתוכנן ומחושב.

הרגל זה לא הופך אותנו למסכנים או לאנשים דיאטה – להיפך!!! אנחנו הופכים להיות בעלי הבית, בכך אנו יוצאים לחירות שכן אנחנו בשליטה!!! ואיזו חירות גדולה יותר מחירות זו!!!

 יציאת מצריים ו"משה"

הרגל נוסף שלדעתי משאיר אותנו ב"מצריים" הוא העובדה שאנו רואים את עצמו שונים מבני המשפחה שלנו, החברים שלנו והאורחים שלנו. וכמדריכה אנו מרגישה זאת בעיקר כאשר עונים לי תשובות כמו "לא כל הבית בדיאטה", "הילדים שלי לא צריכים להיות בעונש", "קשה לי לא לאכול מהאוכל של כולם".

כדי לעשות שינוי קודם כל חשוב שנבין שאנחנו לא בעונש, ולכן, כאשר אני מנהיגה את ההרגלים החדשים שאני רוכשת ב"שומרי משקל" הרי שאני בעצם משתנה – ולטובה!!! ואם אני מביאה עימי את ההרגלים הביתה, הרי שהבית לא בעונש!!! בדיוק ההפך – אני נותנת לבני הבית מתנה: כולם, כמוני, אוכלים אוכל בריא יותר, נכון יותר, וגם הם כמוני, עושים שינוי נכון יותר שיוציא אותם מעבדות האוכל לחירות המשקל התקין.

חשוב לזכור כי רבים מאיתנו הגיעו למצב של עודף משקך בשל ההרגלים הרעים שרכשנו בבית הורינו, ובמקום לשנות רק לגבי עצמנו חשוב שנראה בעמנו כמובילי דרך ונוביל את בני הבית לחיים שלמים של הרגלי אכילה וחשיבה טובים יותר. ובעובדה שאנו משנים גם בבית אנו "תופסים שתי ציפורים במכה אחת" גם בני הבית זוכים להרגלים בריאים וטובים יותר שאולי יחסכו מהם שנים של עודף משקל וגם אנו יוצרים לעצמו סביבה שהיא סביבה תומכת ולא מאתגרת את כוח הרצון שלנו ואת הרצון שלנו לחזור להיות עבדים לאוכל.

חירות היא החופש לבחור, והחירות האולטימטיבית היא להנהיג. כי מי מנהיג אם לא בן חורין. אז במקום להיות עבד ל"לא נעים לי" מחבריי הקרובים, זה הזמן להיות אדונים לחיים של עצנו ולגופינו ולהנהיג את ההרגלים שאנו רוחשים גם בקרב הסביבה החברתית שלנו, אם זה באוכל שמוגש במפגשים החברתיים, ואם זה באופן הבילוי המועדף (למה תמיד צריך לבלות במסעדות ובארוחות? למה אי אפשר ללכת לצעידה כייפית בחוף הים בזמן שקיעה? למה אי אפשר לסוע לרכיבה על אופניים בהרי ירושלים?).

ואם כבר בהנהגה עסקינן וכבר הזכרנו את פסח, חשוב שניקח איתנו לכל מקום שרק נוכל את משה הפרטי שלנו:  מעשה + שינוי = הצלחה.

קרי – חשוב שנעשה מעשים כדי לרזות אך חשוב שמעשים אילו יגיעו מתוך שינוי אמיתי שהטמענו בחיינו ורק על ידי כך נוכל למעשה להגיע אל ההצלחה, שבמקרה שלנו היא הרזיה ושמירה על משקל תקין – לכל החיים.

"נוסחת משה" זו נכונה לכל תחום בחיים, אך בעיקר בתחום שינוי הרגלי החיים בו עסקינן. לכן, חשוב מאוד שב"ניקיון האביב" שלנו וביציאתינו מעבדות לחירות שנבדוק אילו הרגלים אנו לוקחים עימנו ואילו אנו משאירים מאחור.

שכן, כפי שידוע לכולנו, אחרי האביב מגיע.. נכון – הקיץ!!!

אז בהצלחה לכל אחד וה"משה" הפרטי שלו.

חג פסח כשר ושמח.

****************************************************************************