כשאת ליצנית, ועוד ליצנית רפואית , המשפט אולי הכי נפוץ שאת שומעת הוא – ״יה ליצנית, תצחיקי אותי!״.
ברגע הראשון זה מעצבן. קודם כל הסטיגמה הזאת שליצנים זה בהכרח דבר מצחיק ודבר שני, עם כל הכבוד, מה אני אמורה לעשות עכשיו עם ציפיית ההצחקה? לספר בדיחה? נדוש! לעשות פרצוף? מעפן! לאלתר? וואללה כל הרעיון שזה יהיה ספונטני… אז מה באת לי עכשיו?? תצחיק אותי אתה! או שתצחיק את עצמך!
אבל אחרי כמה רגעים כשמזיזים מעל הבקשה את האגו, מבינים שמאחורי כל רצון של אדם שתצחיק אותו, יש רצון יותר עמוק והוא שתיגע בנפשו, שתתן לו הזדמנות להרגיש, שתרחיב את ליבו.
אחרי שהסתובבתי בכל העולם בתור ליצנית גיליתי דבר אחד מאוד בסיסי, לא משנה אם אנחנו לא מדברים אותה שפה או לא מגיעים מאותה תרבות, יש משהו אחד אוניברסלי שאין לו גבול ואין לו מגבלת שפה והדבר הזה הוא הומור! והדרך הקצרה ביותר לזכות באמון של אדם זר היא הומור.
אני אמנם הפכתי את ההומור למקצוע אבל הומור הוא תבלין הכרחי בכל עסק. כי כשאת מעלה חיוך על פניו של לקוח את מגיעה ישירות ללב שלו. וכשמישהו רואה משהו שגורם לו לצחוק הוא רוצה להישאר.
אז איך עושים את זה בעצם?
1. לא לפחד להיות מגוחך, זה אנושי. כשאתה צוחק על עצמך אנשים יכולים לצחוק איתך גם על עצמם.
2. לא להימנע מלגעת בטאבו, הומור שחור במדינה כמו ישראל הוא אחד מהכלים הכי נפוצים להצליח להתמודד עם המציאות הלא פשוטה שאנו חווים ביום יום.
3. תמיד לזכור שהומור הוא דרך רכה וישירה להעביר ביקורת מבלי שהצד השני ירגיש מאויים או מבוקר.
4. חשוב להתאים את ההומור לקהל היעד שלך. הומור של ילדים לא זהה להומור של בני נוער, הומור של דתיים לא זהה להומור של חילונים וכדומה. כמו כן קהל היעד שלי יכול להכתיב את ההומור שבו אבחר להשתמש- נגיד שקהל היעד שלי הוא הורים אז ההומור צריך לגעת בדברים שכל הורה מתמודד איתם. וזה רלוונטי לכל קהל יעד שנבחר.
5. דבר אחרון, תנסו לחקור דברים שמצחיקים אתכם. מה בזה היה מצחיק? איפה זה פגש אתכם? איפה זה נגע בנקודה שאתם מכירים בעצמכם ויכולתם לצחוק על זה גם? איך אתם נראים כשאתם צוחקים ממשהו? מה אתם מרגישים בגוף כשאתם צוחקים?
עכשיו, אז מה אם כבר עבר פורים, (שזה חג סיוט לליצנים! אנחנו עובדים מלא והכסף יגיע בשוטף +60 במקרה הטוב וכבר נמאס לנו שאומרים לנו ״בפורים תתחפש לעצמך בבגדים רגילים״ וכולם בבית חולים חושבים שהם פשוט יכולים להיות ליצנים אם הם ישימו אף אדום, בזמן שאנחנו ליצנים רציניים שלמדו שנים רבות את המקצוע ועושים ליצנות בשיא הרצינות). הוא אמנם לא בא פעמיים בשבוע, אבל למרות זאת הנה הזדמנות מצויינת לצאת מהקופסא ומהשגרה ולנסות לפרוץ את הגבול שכל אחד מאיתנו שם לעצמו ולתת לליצן שבתוככם לצאת החוצה ולגרום לאחרים לצחוק ולחייך מכל הלב!
