לפעמים הורים יודעים מה טוב לילדים שלהם

לפעמים היחידים שיודעים מה נהיה, הם ההורים שלנו. כשהייתי קטנה חלמתי להיות וטרינרית, מהיום שלמדתי קרוא וכתוב, לא הפסקתי לקרוא על בעלי חיים:  התחלתי באנציקלופדיות של חיות ולאחר מכן ספרים המלמדים כיצד לטפל ולאבחן בהם, בייחוד בכלבים.  הייתי הווטרינרית של השכונה וכל הילדים היו מביאים אלי את חיות המחמד שלהם לקבל המלצה טיפולית. הייתי אוספת ברחוב בעלי חיים עזובים שתכננתי לאמץ ושאת רובם אימי היקרה דאגה לזרוק עד השעה בה הייתי חוזרת מבית הספר. היה ברור לי שכשאגדל אהיה וטרינרית.

 

ילדה עם כלב צופה לעתיד

Photo on <a href="https://foter.com/re3/da0962">Foter.com</a>

 

כשהתבגרתי לקראת סיום התיכון, העתיד נראה קצת אחרת,  הייתי ילדה מאוד חכמה, בוגרת לגילה, עם רגישות יתר להקנטות של הסביבה והיה לי קל ללמוד. אבל רק במה שהתחברתי אליו ואהבתי. הצטיינתי בקלות במקצועות אהובים. עם כל השאר היה קצת יותר קשה, אז הציונים במקצועות האלה לא היו מספיק גבוהים. שם גם הגיעה ההכרה שכנראה שווטרינרית אני לא אהיה, כי זה לא מספיק להיות תלמידה טובה, כדי ללמוד וטרינריה – צריך להצטיין (בדיעבד הכל נבע מקשב וריכוז לא מאובחן ולא מטופל). האדם היחיד שנראה היה לכאורה שידע מראש מה אעשה כשאגדל, היה המורה שלי בתיכון שלימד אותי מקצוע שנקרא חוק ומשפט ( מבוא למשפטים שהיה בעצם תוספת למדעי החברה ). אני זוכרת שיום אחד הוא הודיע לי חד משמעית באחד השיעורים של כיתה יב' שאני אהיה בעתיד עורכת דין. אני עד היום יכולה לזכור את החיוך שהסתמן על פני כשאמרתי לו בלי להתבלבל בכלל, שאין מצב שזה יקרה.

 

גשר לעתיד

Photo on <a href="https://foter.com/re3/da0962">Foter.com</a>

 

אבל בחיים… צוחק מי שצוחק אחרון. אחרי הצבא ההורים לחצו שאלך ללמוד. בסוף החלטתי על שני מקצועות מעניינים ושונים והגעתי למיונים ללימודי משפטים וללימודי תקשורת. נורא רציתי ללמוד תקשורת, אבל בגלל שלא קיבלתי מהם תשובה וההורים והזמן דחקו ו… התקבלתי ללימודי משפטים, אז למדתי עריכת דין. מהר מאוד הבנתי שאין מצב שאהיה עורכת דין במקצועות "חסרי נשמה", הייתי חייבת את הסיפור האנושי שהסתתר מאחורי התיקים, את העניין האישי ואת התחושה שאני יכולה לתרום בשינוי לטובה, שאני עוזרת, תומכת, מצמיחה. אז בחרתי לעסוק בתחום של ענייני מהשפחה, שם פרחתי. הגובה שלי, הייצוגיות, הלהט, הרצון לפתור בעיות בצורה יצירתית, הכל התחבר מצוין. עבדתי תקופה קצרה כשכירה והבנתי שאני חייבת לעשות דברים בעלי משמעות גבוהה יותר וחייבת להיות זו שתיתן את הטון וכך פתחתי את המשרד הראשון שלי ומאז הורי הגאים רואים על גבי הכניסה למשרדי את  את השלט "משרד עורכי דין אברמוביץ" ויודעים שגידלו עורכת דין, מגרשת, נוטריונית ומרצה ומרגישים גאווה. 

 

פטיש עורך דין ויומן

Photo on <a href="https://foter.com/re3/da0962">Foter.com</a>

 

זוכרים שאמרתי שהיחידים שיודעים מה נהיה כשנגדל יהיו הורינו? אז זהו, שאני דוגמה חיובית וקיצונית לעניין. לא מזמן התברר לי שהתקבלתי בתקופת המיונים גם ללימודי תקשורת, אך הורי הסתירו ממני את מכתב התשובה וכך הלכתי ללמוד משפטים. המורה שלי בתיכון, יכול היה לנחש או להמליץ, אבל ההורים שלי… הם באמת קבעו מה אהיה כשאגדל- ומזל שכך, כי בעצם הבחירה שעשו עבורי, הם גרמו בפועל להצלחתי. 

תמונה על Foter.com