הֲכִי קַל לְהַגִּיד, קַבְּלוּ אֶתְּ הַשּׁוֹנָה
עֲדַיִן קַל לְהַגִּיד, שׁוֹנֶה זֶה שָׁוֶוה
אֲבָל הָאֱמֶת, הָאֱמֶת בַּתַּכְלֶס יָפָה פָּחוֹת
הָאֱמֶת הִיא שֶׁלְּקַבֵּל שׁוֹנָה יָפֶה בַּשִּׂיחוֹת
לְהָכִיל אֶת הַשֹּׁנִי בִּי אוֹ בָּאַחֵר
זֶה לִפְעָמִים, מִלִּים נְזִילוֹת לַסּוֹחֵר
בַּתַּכְלֶס, בָּאֱמֶת בְּלִי לְהִתְיָפְיֶיף
רֹב הָאֲנָשִׁים מַעֲדִיפִים לְהִתְחָפֶף
אָבָל… מָה שֶׁהֵם לֹא יוֹדְעִים
זֶה שֶׁאִם הֵם הָיוּ נִשְׁאָרִים
הֵם הָיוּ מַגְלִים אֶת הַקֻּפְסָא
וְאִם גַּם הָיוּ נֶחְמָדִים
אוֹ לְפָחוֹת לֹא מִתְאַּכְזְרִים
אָז הֵם הָיוּ מְקַבְּלִים הַכְשָׁרָה
אוֹ אָז הֵם פָּשׁוּט הָיוּ מֻפְתָּעִים
עַד כַּמָּה הַשֹּׁנִי מְתַגְמֵל פִּי שִׁבְעִים
וָאֵם גַּם הָיוּ פּוֹתְחִים אֶת הַלֵּב
הָיוּ מַגְלִים שֶׁהַשֹּׁנִי גּוֹרֵם לָהֶם לְלַבְלֵב
הַלְוַאי שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה הַמַּסְקָנָה
שֶׁהַשִּׁיר הַזֶּה יַנִּיחַ אֶבֶן פִּנָּה..
וַאֲנַחְנוּ כְּחֶבְרָה סוֹף סוֹף נֵצֵא מֵהַקֻּפְסָא
שִׁיר זֶה נִכְתָּב, כְּדֻגְמָה – לָעוֹלָם מוּקְדָש, מתוך מֶסֶר הָאָדָם הֶחָדָשׁ, וּכְכָזֶה הוּא בְּעֶצֵם – הָיְישּׂוּם
כִּינּוֹר חַיִּים – אַחְרָאִית עַל הָרַעְיוֹן, אָיֶלת שָׁלוֹם – עָל הָחֲרוּזִים, בַּיַּחַד הֶן יוֹצְרוֹת שִׁירה בְּתְּאוּם
אני זכיתי, אני זוכה כל יום להיות המנגישה, הפה, המגן האנושי, האדם היחידי שמבין מה היא עוברת, לפעמית יותר ממנה עצמה והכי חשוב החברה של הבת שלי.
לפעמים כשאני מבינה מה עובר עלייה, במה היא נתקעה, כשהיא בעצמה כל כך מבוהלת מהמקום בו היא נמצאת .. ואז… אז לפעמים כשאני מצליחה
להציע לה דרך לצאת החוצה מאותו סד בו היא הייתה, ובמקרים בהם היא גם מוכנה לקבל את הצעתי ויוצאת מהסד.. מהקושי … לפעמים, לרגעים קטנים ומדויקים כאלה אני מרגישה, גאווה … אני גאה בעצמי, במי שאני כאמא, ביכולות האמפתיה שלי אני מרגישה ברגעים האלו שאלוהים לא התבלבל כשהו בחר בי, לחסות בצילה של הפיה כינור.
כינור היא פיה שזקוקה לכל כך הרבה חום, אהבה, הגנה, הנגשה, סבלנות, תיקשורת, אשראי שזכיתי בך ילדה אהובה .
כנסו והקשיבו לשיר שלה – כל ההבטחות באוויר … שיר המטובל במסרים מהעולם הדמיוני החדש , עולם שבו מקבלים את השוני והשונה בפשטות ובטבעיות.
