לפני שנה התגלתה בשדותינו מנהרה

לפני שנה התרחבה יריעת החששות שלנו, לא רק השמיים אלא גם האדמה…

בחורה עם מחשב נייד

היום, בדיוק היום לפני שנה, התגלתה מנהרה בשדות הקיבוץ.

היינו נצורים בבית כמה שעות, בהתחלה לא אמרו מה קורה, אח"כ למדנו שיש מנהרה, שהיה קרב, שהיו נפגעים וחללים.

שנה עברה, העובר ששהה אז מוגן ברחמי גדל להיות תינוק מדהים בן 8 חודשים, וכבר חווה את ה"צבע אדום" הראשון שלו בשבוע שעבר.

IMGP5918

שנה עברה, את ההשפעות על הילדים אנחנו רואים עד היום, וברגעי כנות אנחנו יודעים שגם אנחנו לא באמת חזרנו למה שהיינו לפני.

שנה עברה והאופק שלנו נראה בדיוק אותו הדבר כמו לפני שנה , השינוי המשמעותי הוא רק קיצור הזמן החולף בין סבב לסבב. ואיתו קטן הסיכוי שלנו להשתקם.

אף אחד פה לא מצפה לאקט חד פעמי שיסיים את מלחמת ההתשה הזו, כולנו יודעים שתהליכים כאלה קורים לאיטם, יש לנו סבלנות לכך, אבל נמאס לנו מהשתיקה המתמשכת, מכך שאין תוכנית, אין חזון, אין תחושה של נסיון לשנות את משחק הרולטה בו אנחנו חיים.

לפני שנה נאלצנו לפנות את עצמנו, עד היום ראש הממשלה לא בא לומר מילה אישית לאף אחד מיישובי עוטף עזה, את תחושת המחדל קשה לשכוח, את ההרגשה שאף אחד לא סופר אותנו, וכנראה גם לעולם לא יספור.

הקיץ כבר בעיצומו, ועדיין החששות שהוא יסתיים בחטף שבים וצצים, הזמנו חופשה לאילת בחששות כבדים, כל הזמן מנקרת בי המחשבה שחבל לתכנן, שלא נרצה לסוע לאילת אם שוב נהיה בגלות, שאי אפשר לדעת מה ומתי. הרי ברור לכולנו שאם זה לא יקרה בקיץ, אז אולי בחגים, או בחורף, מקסימום בקיץ שאחרי.

אז אני נשארת עם תקוות קטנות, מקווה שהפעם יפנו אותנו באופן מאורגן על ידי הממשלה, מקווה שתוך כדי הגלות לא נצטרך גם לחשוש לפרנסה, מקווה שלא נחפרת ברגעים אלה ממש מנהרה מתחת לביתי, תקוות קטנות של מי שכבר הפנימה שהיא בת ערובה של כל עזתי שמעוניין בלחימה ולא מזיז לו שמשני צדדי הגבול אנשים רק רוצים לחיות בשקט את חייהם.

יש פוסטים שקשה לי לסיים, לא מוצאת את המילים המסכמות, זה אחד מהם, אולי למרות תשעת הימים הכי טוב לסיים במילים של מישהי אחרת:

[youtube c6zN9U7mxrM nolink]