"יש לך זמן פנוי בשבילי?", מנהלת בכירה בארגון הייטק מוביל פנתה אלי. מנימת קולה שמעתי שהיא מאד מוטרדת ואת הסיבה לא היה קשה לנחש.
קבענו בבית קפה (כי אין כמו קירבה אנושית וגם כי מאסנו בזום).
בפגישה היא סיפרה שהארגון מנסה לצמצם משאבים ולהתייעל והיא הרי יודעת שהמוצר שהיא מובילה לא עומד ביעדים העסקיים כבר תקופה ארוכה. ברור לה שזה הזמן לחשב מסלול מחדש ולבחון מהם הצעדים הבאים עבורה.
"אני מפחדת. אין לי אומץ לעשות את השינוי דווקא בתקופה הזו, כשהאדמה רועדת. אני לא מצליחה לישון מדאגות ומצד שני, אני אומרת לעצמי 'קפצי על הגל, הנה יש לך הזדמנות".
כבר הרבה זמן היא חושבת לעשות שינוי קריירה, אבל היא מבולבלת ומרוב סימני שאלה היא חשה משותקת.
בכל פעם שהיא העזה לחשוב על שינוי כזה בעבר (שינוי בתפקיד, להתקדם לתפקידים מאתגרים יותר) משהו קרה: פעם זה הריון, פעם אחרת זה בעלה שלא עבד ברצף.
תמיד יש סיבה מוצדקת למה לא לעשות שינוי. כל שדוני הפחד קופצים ומרימים את הראש.
הקורונה טלטלה את המציאות שלנו בכל התחומים בחיים, אחד הקשים שבהם בתחום התעסוקה.
עובדים מצאו את עצמם בחל"ת ללא צפי לסיומו ואחרים חרדים מפיטורין. היו עובדים שחזרו לעבודה באופן הדרגתי אבל בתחושת יציבות רעועה והיו כאלו שהקורונה הייתה עבורם נקודת איפוס להתלבטות ולבחינת כיוונים תעסוקתיים, שעליהם הם מפנטזים הרבה שנים.
שאלתי אותה אם היה משהו טוב מבחינתה בתקופה הזו "הקורונה העצימה את התחושה שדווקא עכשיו זה הזמן" ולאחר שתיקה קלה הוסיפה "אבל אני חייבת לעשות סדר בראש, להפסיק לפחד. תוכלי ללוות אותי בתהליך?"
והיה לי ברור שהליווי שהיא מבקשת הוא לא לשינוי עצמו, אלא בכלל לתהליך הבחירה. את מי היא מזינה, את שדוני הפחד או את קוסמי האומץ. התפקיד שלי היה לתת מקום של כבוד לתשוקה, לחיוניות ולצמיחה, לתת משקל הולם נגד הפחד משינוי.
כיועצת ארגונית אני פוגשת רבים שנמצאים בצמתי התלבטות בעבודה והצורך האמיתי שלהם הוא בדחיפה. בסיוע לצאת מהתקיעות כדי לבחור "נכון" ואם אפשר שזה יהיה "קצר ולא כואב".
וכשהמשימה ברורה, גם הדרך ברורה. קיימנו שתי פגישות עבודה ממוקדות לפי מודל שפיתחתי, זיהינו את הכישורים, היכולות וגם את החששות והפחד, והצלחנו להגדיר כלים פרקטיים כדי לחולל את השינוי. מפתיע כמה הרבה אפשר להשיג בשני מפגשים, כצעד בסיס לתחילת הדרך.
המנהלת הבכירה החליטה לצאת לדרך חדשה לגמרי, להתנתק מעולם ההייטק לעסק עצמאי, כזה שמעורר בה תשוקה ורצון עז להתפתח, גם אם זה אומר להתחיל במדרגה הראשונה.
היום היא שלחה לי הודעה "רציתי שתדעי שאין מאושרת ממני. ברגע שעזרת לי להחליט רגשתי בבטן את ההקלה. סוף סוף נשמתי. תודה".
ואם יש רגעים שבהם אני מברכת על העבודה שלי, זה בטח אחד מהם.