לעבור דירה ולהישאר בחיים

זה כבר כמעט חודש שמשפחתי ואני ממוקמים בדירתנו החדשה.
העבודות  בדירה מסתיימות  וכבר אפשר לראות את הסוף.

החודשים האחרונים אפשרו לי להרגיש מקרוב ממש,  את מה שלקוחותיי עוברים בתהליך בניה או שיפוץ של בית.

הכול על סמך ניסיון אישי (כן, ממש כך –  לא משנה כמה פעמים עברתי דירה, וכמה פעמים ליוויתי לקוחות בתהליך זה, עדיין לומדים ומגלים הכי הרבה כאשר מתנסים באופן אישי) .

על כן נראה לי לגמרי ענייני לדבר קצת על חוויותיי ומסקנותיי מהתקופה האחרונה.

1- בדיקת פנג שוואי לצורך רכישת נכס

מכאן מתחיל הכול.
אחרי שבדקנו שהדירה מתאימה לרכישה מכול הסיבות הנכונות: חלוקת הדירה, מיקום, גודל, מחיר, וכו' – בדקתי פרמטר לא פחות חשוב: איזה אנרגיות היא מכילה (או יותר נכון: תכיל, מכיוון שרכשנו את דירתנו "על הנייר").

בדרך לבחירת הדירה שלנו פסלתי הרבה דירות, לפחות 10, על בסיס פנג שוואי לא טוב.
את הארנגיות הטובות שיש בדירה אנו חווים מהיום שהתחלנו לגור כאן.
והאנרגיות האלה כאן בשביל להישאר

2- התחילו את מיון תכולת ביתכם הרבה זמן מראש

תהליך המיון ומסירת מה שלא נחוץ לוקח המון זמן.
כדאי שהמיון יעשה בצורה נכונה ולא בלחץ, כך שבתהליך עצמו אפשר לשקול מה עתידו של כל פריט ופריט.
מה שהחלטתנו לקחת איתנו עדיף כבר לארוז בהתאם למקום העתידי.

החשיבה מראש עזרה לי מאוד, לדוגמה, בפירוק והרכבה מחדש של חדר העבודה שלי, בו יש, מעבר לחומרי עבודה מקצועיים, גם ניירת לניהול הבית, ביטוחים וחומר רפואי של בני הבית.
סידרתי בניילוניות, בקלסרים, ובקופסאות לפי צורת האחסון העתידית, וכך שמתי באריזות קרטון.
לאחר המעבר לא נותר אלא לפתוח את האריזה ולהעביר למיקום החדש .

אני התחלתי למיין ולארוז כ-3 חודשים מראש, ומתברר שעבורי זו הייתה ממש הצלה, כי שבועיים לאחר מכן נפצעתי בידי הימנית, מה שטרפד מאוד את המשך העבודה.
לא היתה לי שום אפשרות לדעת מראש שמשהו ישבש את לוחות הזמנים בצורה כול כך אגרסיבית,
ולמזלי, התחלת המיון המוקדמת עזרה מאוד להשלים את המיון והאריזה בזמן הנכון .

3- אל נצטער על מה שמשאירים מאחורה.

מי שמחליט לעבור דירה כנראה שעושה זאת מהסיבות הנכונות.
אף אחד לא נכנס למחויבות  הכלכלית והרגשית הגדולה הזאת בטעות.

ואולם, הרבה פעמים לאורך 3 השנים האחרונות עלו לי ספקות:
מה רע לי בביתי הנוכחי?
למה אני צריכה את הכאב ראש הזה?
איך ארגיש בביתי החדש?
למה לעבור עיר אחרי 23 שנים של מגורים ברעננה?

הייתי נכנסת לחדר רחצה ושואלת: איך יש לי לב להשאיר את היופי הזה מאחורי? (ועוד עם חשש שהקונים יחליטו לשפץ?)

אך ומתברר, פעם נוספת, שהעשייה שלנו מביאה אותנו למקומות חדשים, ולא פחות טובים ממה שהיו לנו.
אם משהו בנו מבקש שינוי, בואו נקשיב ונצא לדרך. יש פה מסע שצריך להיעשות.
וכמו כול מסע, הוא תמיד חיובי.

4- תכנון מדוייק לצד גמישות מקסימלית.

דוגמה מהמרפסת שלנו:
היו לי תכניות מדוייקות, סחבתי 3 שנים תמונה של בר מטריף שבדיוק כמוהו רציתי ותכננתי להזמין,
נפגשתי לייעוץ עם מעצבת גינות, וערכתי שתי פגישות עם גננים.
בחרנו כדים, ואיזה סוג של צמחים יהיו בכול אזור.
רק היה צריך להתחיל להזמין את העבודה.

ואז עברנו…וראינו שלמרפסת רצונות משלה.
שלא מתאים לה בכלל מה שרצינו ממנה.
שהוצאה לפועל של התכנון הראשוני תהיה טעות גדולה, עם בזבוז גדול של כסף והרס רב של יופי טבעי.

כך החלטנו להתחיל בכך שלא נעשה כלום עד שנכיר לעומק ונוודא בדיוק מה הטוב ביותר עבור המרפסת.
שאולי זה אומר להוסיף משהו מינורי בלבד, במקום הנחוץ.

חשוב לי לציין שקורה הרבה שנופלים קורבן להידבקות לתכנון מראש.
ונדרשת רגישות להבין שלפעמים יש צורך להפסיק את התהליך מול קריאת מציאות שונה.
במקרה שלנו כולם הרגישו כך- ולא רק בני הבית, אלא גם אורחים לרגע.

מה שאומר שלא תמיד מדובר במסקנה של עין מקצועית.

כרגיל, זכרו לסמוך על התחושות שלכם, ואל תתנו מקום למה שכבר לא מתאים.

זה הבר המדהים שעמד לנגד עיניי 3 שנים.
אבל אם המרפסת שלי החליטה שלא מתאים, מי אני שאחליט אחרת? face1

5-  לשמור מה שאוהבים ולהמשיך הלאה איתם.                         

מנסיון חיי ראיתי שנחמד לי מאוד להעבור בתים, אך חשוב לי מאוד להיצמד לרהיטים וחפצים שממשיכים איתי לאורך כול הדרך.
קשה להתחיל הכול מחדש.
לחפצים שאנחנו אוספים עם השנים יש ערך רב.
הם מספרים סיפור עלינו, מזכירים חוויות, ומתחברים אלינו רגשית.

המיטה שלנו השתדרגה במזרונים חדשים (הגיעה הזמן!!!), אך היא איתנו 24 שנים.
הספות והכורסאות רופדו מחדש (אפילו על ידי אותו בעל מקצוע שבנה אותם) , והן חוגגות כבר 15 שנה.
הכסאות של שולחן אוכל אף הן רופדו מחדש, והן איתנו גם 24 שנים!!!
את הפסנתר הורי קנו לי באורוגואי בגיל 7. (והוא עצמו בן יותר ממאה שנה – נולד באירופה, חצה את האוקיינוס האטלנטי לאורוגואי,
ושוב חצה אותו עד לכאן ב1975)

את הפסלים שבתצוגה ביתי הכינה בגיל 9-10, ואת העציצים אני הכנתי באובניים לא מזמן.

את זוג התמונות שבחדר שינה שלי בניתי בעצמי.
פירקתי 2 תמונות ממסגרות תואמות שהיו לי, והדבקתי במקומן בד מדהים שקניתי בשוק בבורמה, לפני שנתיים.
(עלה לי 12 ש"ח, וחבריי למסע צחקו עלי שהתפרעתי, כי ניתן היה לרכוש אותו בפחות
 face1)

מה אני אומרת כאן?
תכולת בית לא קונים בשבוע בסין.

כמו כול דבר חשוב, היא תולדה של זמן, של חוויות ושל אהבה.

***

יש עוד כול כך הרבה לספר, אך נשאיר משהו לפעם אחרת..