למי שייך המונדיאל הזה?

בשבועיים האחרונים הבית נהיה רגוע ונעים יותר.

אפילו הגענו למצב, שאנחנו נכנסים שנינו למיטה בשש בערב, אחרי אחה"צ בריכה, צופים במשחק, (אני ו-2 הילדים לא ממש) בעלי מאוד. שכנעתי את בעלי שנעשה "הרדמת סיני" לכבוד המאורע; הילדים נמצאים קרוב אלינו, מתעייפים, ולאט לאט פשוט נרדמים, בלי סיפור, בלי לצאת מהחדר 12 פעמים ולהגיד "עכשיו הולכים לישון" ותפסיקו כבר להדליק את האור. פשוט נרדמים… בלי מאמץ. (לא הייתי בסיני מאז שאני אימא)

אז זה מה שקרה לכבוד המונדיאל, ואני גם לא ממש רבה עם בן זוגי, והוא אפילו זה שהזכיר את זה. "את שמה לב" הוא אמר, " אין מריבות, אני מתאמץ להיות הכי בסדר שיש, הכיור נקי, את יכולה לעשות מה שאת רוצה וגם אם זה מעצבן אותי אני שותק, אין מלחמות במונדיאל".

באמת? אין מלחמות? מה זה אין מלחמות? "כן". מלחמת לבנון השנייה, מונדיאל 2006, גרמניה אירחה. "אני אשכרה זוכר, שאנחנו יושבים במוצב בצפון, 180 מטר מעמדה של חיזבאללה, אתה רואה אותם טוב, ומתחיל משחק, וכל הראשים יורדים כמו עכברונים במחילה, ולא רואים אותם, דממה. ואחרי 45 דק' כולם עולים לרבע שעה, ונעלמים שוב, בסוף המונדיאל התחילה האש הכבדה באמת". מתסכל.

אף פעם לא חשבתי שהמשחק כדורגל יעורר בי רגשות כאלה, אבל למען האמת, גיליתי את יופיו. זה תוכן טלווזיוני שלא דופק את השכל, זה לא ריאליטי, חדשות, אלימות, זה סה"כ אנשים משחקים. תאמת התחשק לי להיות מיליונרית ולשים מלא כסף על מונדיאל שיימשך כל השנה. כן זה ידוע שכדורגל מונע מגברים לצאת לרחוב ולהוציא את זעמם אחד על השני, אבל לא הייתי מודעת לכך שזה באמת משפיע על מלחמות, ולא רק בישראל, גם באיחוד האירופי, במזרח הערבי, כולם מתאגדים תחת ה משחק.

וזה מתסכל, ואני יודעת שלא נהוג להתחיל משפט בו'. אבל זה מחשבה אחרת כבר, שאנחנו הנשים, מייחלות לרוגע הזה תמיד, לשלום בית, ופתאום מגיע שחקן משנה, וטורף את הקלפים, וזה בעצם מה שהתכוונו אליו מלכתחילה אבל לא היה לנו את היכולות באמת להשפיע על המצב, כמו שהמונדיאל משפיע. בעצם- תדברי, תנסי להתחנף, תכיני אוכל, תעשי כאילו את לא שמה זין, תהיי יפה, תהיי סקסית, תהיי אימא טובה, תגידי שאת מרגישה שאת צריכה להשקיע גם בקשרים עם חברות, תגידי שהעבודה זה חשוב לך, תענגי- בסוף המונדיאל עוקף אותך.

פתאום לא פותחים עלי עיניים שאני עושה הפסקה באמצע יום עבודה כדי לישון שעה, אני יכולה לצאת למרפסת לעשן, גם, ללא רגשות אשמה מידיות, אני אפילו יכולה לקנות יותר בגדים (ואני לא קונה הרבה), וזה איכשהו מקבל אשרור. ואני תוהה, זוגיות, מה היא בעצם צריכה? הפוגות, שחקני משנה שייקחו אחד מבני הזוג כדי לנשום, מתח שהוא לא זוגי אלא אמורפי לחלוטין (מי תנצח רוסיה או איראן?). בסוף, עם כל הרצון שלי להיות יעני פמיניסטית, ולדבר על הדברים, ולברוא לעצמי מציאות שאני גם אימא וגם חופשיה ולא אומרים לי מה לעשות, בסוף, המונדיאל ניצח, וטוב לי עם זה, רק חבל שחלק מהשיטות לשחק זה גם מלחמות וכלי נשק. אכזריות.