הסיבה לתענית לצום י"ז בתמוז, שהוא השני מבין ארבעה צומות שקבעה המסורת היהודית, היא לזכר הבקעת חומות ירושלים ולאחר כשנה וחצי של מצור ורעב כבד מאד בערי יהודה.
צום זה פותח גם את "ימי בין המצרים" שהם 21 ימים שמציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב. בי"ז בתמוז על פי ההיסטוריה היהודית התרחשו פורענויות בישראל: נשברו לוחות הברית הראשונים בשל חטא העגל, בוטלו הקורבנות בבית המקדש, שריפת ספר תורה וביקוע חומות ירושלים.
במסורת היהודית מכיוון שימים אלה ,על פי האמונה, מועדים לאסונות, לפורענויות יש הממעטים מכל סוג של פעילות שיש בה הנאה ושמחה כמו חתונות ואירועים.
לשאלה למה לי לצום בי"ז בתמוז?
אני חושבת שמי שרוצה ומי שמקיים את מצוות הדת מהראוי שיצום אבל גם עבור מי שלא צם יש לראות ביום זה יום של חשבון נפש.
בימים אלה של מקרי אונס מזעזעים של ילדות, בגיל 7, בגיל 11 ובכלל, מקרה האונס של הצעירה הבריטית בו חשודים חבורת צעירים ישראלים בקפריסין ועוד מקרים של שחיתויות מכל סוג, התנהגות נלוזה בכל מיני מרחבים ציבוריים יש צורך בחשבון נפש, בחינה ותזכורת נוספת של אמות המוסר לחברה מתוקנת ואיכותית, חברה שנוכל לחיות בה וגאים להשתייך אליה.
זאת בדיוק מהות יום הצום- יום של עצירה ויום של חשבון נפש, עצירה מכוונת מטרה. עצירה במטרה להמשיך לחשוב על הדרך, לשאול לבדוק ואם צריך לשנות, מה ואיפה להשלים ולשפר.
לנו, הנשים, כעמוד התווך של המשפחה, כמחנכות את הילדים, כמי שמתוות את הדרך ,יש תפקיד גדול ביום הזה ובכלל. התפקיד שלנו להתכנס, לחשוב, לשפוט את עצמנו, את דרכינו, את הערכים שחשוב לנו להדגיש למען המשפחה למען הקהילה שאנחנו רוצות לגדל בה את הילדים שלנו ,דור העתיד, למען עתיד טוב יותר.
אסיים בדברי הארי הקדוש: ”בן אדם שעושה את חשבון נפשו כל יום לפני המקום, יש לו סיכוי פי מאה לשפר את מצבו, וההתקדמות תהייה מהירה יותר, וזו העבודה במיוחד לתקופה זו של בין המצרים"
לצום ,לשפר, להגשים