”למה עזבתני" סרט שבו השתיקה מדברת

עלילת הסרט ”למה עזבתני" מתרחשת בדרום תל אביב ובסמטאותיה המוזנחות של יפו. זהו סרט שונה במהותו מהסרטים שאנו רגילים לצפות בהם, יש בסרט מעט מלל והרבה סמלים. סרט מאתגר שמזמן יותר מצפייה אחת ופתיחה של מניפה של פרשנויות

1

עלילת הסרט ”למה עזבתני" מתרחשת בדרום תל  אביב ובסמטאותיה המוזנחות של יפו.

גיבור הסרט מוחמד דעאס (מוחמד) הוא נער ערבי שאינו מוצא את מקומו בחברה.אדם שקוף, חיי מת, התקוע בעולמו חסר התקווה.

הערבים דוחים אותו, קוראים לו משתף, מכים ורודפים אותו. היהודים אצלם הוא עובד מתייחסים אליו כמכונה. בצאתו לרחוב נערים בני גילו לועגים לו וקוראים לו בשמות גנאי.

  בבית הוא נמנע מלשתף בקשייו גם כשהוא מגיע חבול אחרי שהיה קורבן למתקפה של נערים. כשהוא לוקח את תפקיד האב ומעיר לאמו לגבי הופעתה של אחותו, הוא מגורש בבושת פנים.

הנער קופא על רקע שאון המכונות שטוחנות את הקמח במאפיה בה הוא מועסק או האש והרעש של משחזת הסכינים. כשהכול זז ומרעיש הוא נתון בשבלונה של עשייה מונוטונית, הוא כל הזמן נמצא על הקצה. וכשהוא זז, לרוב זה ברכיבה על אופניים,  הוא חולף על פני הבתים המוזנחים, מקומות שלא מעוררים הרבה תקווה.

הנער מדוכא, סובל, מסתובב עם הבעה קפואה.

ברע לו מזדנב מוחמד אחרי רוכב אופנוע תימהוני יובל גורביץ' (גורביץ') שמתפרנס מהשחזת סכינים לבעלי עסקים, הנער מוקסם  האיש המוזר ומהגיצים הניתזים מאבן המשחזת , והוא משתוקק להתנסות בהשחזה בעצמו. אחד הרגעים הבודדים בהם משתנה הבעת פניו הוא בעת שהוא מתנסה בהשחזת סכין. בכלל לסכינים יש הרבה מופעים בעלילת הסרט.

3

לצד לימוד המקצוע נוצר חיבור בין השניים כשהנער מחקה את המבוגר ומנסה להתאים בין תנועותיו לתנועות האחר. אך מסתבר שהקשר שנוצר אינו פשוט והוא מורכב וכואב.

הסרט קשה לצפייה. זהו סרט שונה במהותו מהסרטים שאנו רגילים לצפות בהם, יש מעט מלל והרבה סמלים, מה שמזמן פרשנות  ומאפשר זוויות ראיה שונות.

במהלך הצפייה הרגשתי דרוכה לעקוב ולא לפספס מבעים על המסך, מה שיצר עניין, אבל דרש ריכוז רב.

היה מעניין להיחשף למחשבותיו הדיכאונית של הנער ולהתארח בעולמו הכאוב באמצעות השימוש שנעשה בסמלים.

לדעתי צריך לצפות בסרט יותר מפעם אחת על מנת לקלוט את מסת המסרים החבויים בו, אותי זה מאתגר.

בימוי: הדר מורג
מפיקים: יעל אבקסיס, הלל רוזמן, אלי מאירוביץ
תסריט: הדר מורג
צילום: שרק דה מאיו
עריכה: אורי בן דב
עיצוב פס-קול: גיל תורן
פסטיבלים: ונציה
משחק: מוחמד דעאס , יובל גורביץ 

צילום: ורד אדיר

הופק בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאומנות, משרד התרבות והספורט, מועצת הקולנוע, קרן גאן לקולנוע, צרפת

  94 דקות

שלכם ובשבילכם,

נירה פרי

בלוגרית בסלונה , מאמנת המתמחה באימון נשים

 

 

נירה פרי
נירה פרי ,מאמנת אישית ומאמנת קבוצות מתמחה בהעצמת נשים במעגלי החיים,בלוגרית ,לוכדת רגעים ,חולמת ציורים :) מחייכת לחיים