ספר שכולו אהבה – ספר השנה שלי 2015

קראתי המון ספרים נפלאים השנה והבחירה בספר הטוב ביותר בעיניי היא תמיד קשה. בחרתי בספר שנכתב לפני 98 שנים על ידי גבר ויש בו באופן מפתיע מאד, אג'נדה נשית מובהקת. מעבר לאג'נדה הזאת, הספר גרם לי לחייך ולא יכולתי לעזוב אותו. הוא קצר וקולח ומשאיר המון המון טעם של עוד (שניתן למצוא ב'חנות הספרים הרדופה' גם הוא בהוצאת 'זיקית').

בחרתי בספר הזה לשנת 2015 כי הוא היה אחד הקולחים. ספר שכל כולו אהבה. אהבת ספרים, אהבה רומנטית, אהבת בעלי חיים ואהבת הדרכים.

רבע לשבע בבוקר ואני מרגישה חובה לשבת ולהעביר את רשמיי מספר קטן, קטן מידיי שעושה הרבה שמח בלב. פשוט כי אני לא יכולה להתאפק מלספר לכל סובביי על חווייתי יוצאת הדופן מקריאה של ספר שווה. עכשיו אני מגלה שהוא נמצא ברשימת רבי המכר, אליה אני בדרך כלל מתייחסת בספקנות.

הלן מקג'יל היא רווקה הנושקת לגיל 40. ולא. זה לגמרי לא ה30 החדש בשנת 1917, אלא יותר נוטה לגיל העמידה ונדמה שחייה ימשיכו להתנהל בנעימות בין ארבע עונות השנה בחוות סבין שבה היא מתגוררת עם אחיה הסופר אנדרו.

אלא שחייה של הלן אכן עומדים לפני שינוי דרמטי כשביום בהיר אחד מופיעה בחווה פרנסוס, כרכרה צבעונית עמוסת ספרים, נהוגה על ידי סוסה זקנה ושמנה בשם פג ובעליה רוג'ר מיפלין, או "הפרופסור" כפי שכולם מכנים אותו בשל ידענותו הספרותית העמוקה.

פרנסוס תמונה

אבל אני לא אגלה מה קורה בהמשך כדי לא לפגום בהנאה הצרופה שבקריאת יצירת המופת הקטנטונת הזאת.

אני חושבת שאין דרך טובה מלתאר את הספר "פרנסוס על גלגלים", קלאסיקה שנונה מאת כריסטופר מורלי מ1917 כספר שכל אוהב ספרים חייב לעצמו.

אוהב ספרים, אוהב אדם, אוהב כלבים, אוהב דרכים, אוהב סוסים וכן, במיוחד אוהב. זה ספר שבין דפיו נרקמת ומתגלה במלוא הפתעתה האהבה במקום הכי פחות צפוי ובזמן הנכון. "…ישנם ימים ספורים שבהם נדמה שהעולם עומד תלוי, ללא ניע, בשקט מתוק וחלומי נוכח מלאותו של הפרי, בטרם תחל קמילתו."

הספר הקטן גדול הזה הוא הספר הראשון בהוצאת "זיקית" שהינה הוצאה 100% עצמאית ומייסדיה מצהירים שלא שגעון הביא להקמתה בבית קפה ירושלמי קטן ב2012, אלא אהבה. באקלים של ארבע במאה ושל חוק הספרים, שבא לתקן את העיוות הזה, הוצאה כזאת, שבאה מאהבה, לא יכולה שלא לבחור ב"פרנסוס על גלגלים" כספרה הראשון.

על רקע תחילת המאה ה20 בניו אינגלנד הכפרית התייחסותו של מורלי למעמד האישה היא התייחסות חסרת תקדים ומעוררת הערצה. לכאורה, די מרתיע לקרוא ספר מתחילת המאה הקודמת. למעשה ספר שמתכתב עם כל חוויה אנושית ועל זמנית. הספר מדבר אלינו, בדיוק כפי שמדברת אלינו פג הסוסה השמנה ובוק הכלב המרוט.

יש לספר הזה חסרון אחד בודד אך בולט והוא העובדה שהוא קצר מידיי. כמה הייתי רוצה להמשיך לנדוד בקצב הרפתקני בין עיירות כפריות של ניו אינגלנד היפה בתחילת המאה הקודמת.  

איכותה של ספרות או אמנות באופן כללי נמדדת, ברגשות שהיא מעלה בנו, בתחושות שלנו אחרי שנחשפנו אליה. או במילותיו של מורלי עצמו מתוך הספר:"אני חושבת שקריאת ספר טוב במיוחד הופכת אדם לצנוע. כשאתה חוזה בהבחנות המופלאות על טבע האדם, כאלו שספר טוב באמת פורש לפניך, אתה נאלץ להרגיש קטן, כמו כשמתבוננים בדובה הגדולה בלילה בהיר, או כשמביטים בזריחת השמש בחורף כשיוצאים בבוקר לאסוף ביצים. וכל מה שגורם לך להרגיש קטן, הוא טוב מאד עבורך."

אז תפנו ערב או שניים, בוקר של שבת עם אבטיח על המרפסת או סתם על הספה ותרגישו קטנים. וזה טוב מאד עבורכם.

ronitrubin
זה לא פשוט להגדיר אותי בכמה מילים, שלא אפספס משהו חשוב...אוהבת את המילים. עוסקת בנדל"ן למגורים באופן עצמאי