אירן נמירובסקי היא סופרת נהדרת. כך לדעתי. קראתי את רוב הספרים שלה, והיא כתבה לא מעט. גם סיפור החיים שלה מרתק ומעלה שאלות רבות וקשות. אבל למה החליטה לכתוב את הספר "החיים של צ'כוב"?
התעקשתי לקרוא את הספר במקור ולא בתרגום העברי, ועשיתי מאמצים רבים למצוא אותו. זה לא היה לגמרי קל. אף שאנטון צ'כוב, הסופר והמחזאי, רחוק מלהיות דמות עלומה, רוב הספריות בארץ לא מצאו לנכון להחזיק את הספר של נמירובסקי במקור, בשונה מספריה האחרים.
והנה הוא הגיע! מהדורה מקורית שיצאה לאור בשנת 1946, רק שנה אחרי תום המלחמה וארבע שנים אחרי שאירן נמירובסקי נעצרה יחד עם יהודים אחרים שחיו על אדמת צרפת ונשלחה לאושוויץ. יש לציין כי היהודים נטולי נאזרחות צרפתית היו הראושנים בתור, ולמרבה הפלא שלטונות צרפת מעולם לא העניקו לנמירובסקי אזרחות למרות הפרסום והערכה שזכתה להם בתור סופרת, ולמרות שחייה את כל חייה בצרפת.
בלי להזיכר את המילה "יהודי", "נאצים" או "שואה" בהקדמה למהדורה הראשונה סופד ז'אן-ז'אק ברנר שניצל בדרך נס מאותו גורל, לאירן נמירובסקי ומציג אותה כסופרת צרפתית שעולם הדימויים שלה הוא רוסי. העובדה שהיא הייתה יהודיה או לפחות ממוצא יהודי לא מוזכרת כאן כלל.
נמירובסקי עבדה בחריצות רבה. בחייה הקצרים לא ידעה תקופות בהן לא יכלה לכתוב. חלק מהמניע שלה היה לקיים את עצמה ואת משפחתה ברמת חיים שהייתה רגילה בה, והיא הייתה בת עשירים. היו עוד סופרים שעבדו הרבה ומהר כדי להרוויח כסף, וזה לאו דווקא היה לרעה. אך הספר "החיים של צ'כוב" מתקבל כמעין פרק בספר לימוד של מוסד כלשהו. הוא נוטל מהמקורות פרטים על חייו של צ'יכוב ומאחד אותם ברצף קוהרנטי: מתוך מה שצ'כוב כתב על עצמו, מן ההתכתבות שלו עם בני המשפחה. ולא יותר. נמירובסקי לא מוסיפה מבט אישי או מיוחד, לא שואלת שאלות, לא מציעה אינטגרציה חדשה של הפרטים, היא רק מסדרת ומארגנת אותם. ניתן למצוא פה ושם, או כמעט לנחש את הדעה שלה על רוסיה ועל רוסים ומאפייני חייהם. ברור לגמרי שלדעתה האירופה המערבית בכלל והצרפתים בפרט עומדים מעל לרוסיה ולרוסים. זאת בעצם עמדה אופיינית ומקובלת של האריסטקרטיה הרוסית של תקופת ילדותה של נמירובסקי.
יתכן שבמחצית הראשונה של המאה ה-20 נזקקו הצרפתים לספר פשטני כזה שמספר על חייו ועל הרקע של המחזאי הדגול. בזמן שהספר נכתב הצרפתים עדיין לא מכירים היטב את צ'כוב. ברנר כותב על כך במבוא : הבמאי ז'ורז' פיטוייף מעלה לראשונה את "השחף" בפריז בשנת 1939. אך היום בתחילת המאה ה-21 אחרי כל המחקרים שהתפרסמו על צ'כוב וכל ספרי הביוגרפיה שנכתבו עליו הספר של אירן נמירובסקי נראה מיותר.
על כתיבת ביוגרפיות www.alife.co.il
על ספריה של מירי ליטווק www.mirielitvak.com
מירי ליטווק – סופרת זיכרונות
