למה את עושה את זה לעצמך בפעם השנייה ?

מה גורם לי לשוב לאותן החוויות של עוני, פשטות, תנאי בסיס, חדוות החיים, אושר נפשי, פרידה ללא שוב, הרחבתם של חדרי הלב

נשאלתי בסיומה של עוד משלחת התנדבות באפריקה על-ידי אחת מחברות המשלחת שזו לה ההתנדבות הראשונה.

שאלה שנשאלה במקום בו בילינו שבועיים של לימוד ומשחק עם התלמידים, צביעת קירות הכיתות הפנימיים ואלו החיצוניים, ציור על הקירות – תחושת "מתחת לפני הים", בנינו ספרייה, כיתת תיאטרון ומוזיקה, חדר סנוזלן, מגרש משחקים שנראה הכי בנאלי בבית ספר בישראל, חיבור לאינטרנט. זכינו לתת תקווה לילד דר רחוב באמצעות דאגה למקום ללינה וללימוד.

 

תופים

שבועיים של עשייה שמחה, מלאת מוזיקה, חיוכים ונסיונות לגשר על הפער השפתי דרך אהבה ורצון טוב.

חיבוק1

ובתום השבועיים מגיע יום הפרידה.

בצהריים מהתלמידים ובדרך לאוטובוס היא שואלת אותי "למה את עושה את זה לעצמך בפעם השנייה? איך?"  השאלות מרגישות לי כמו אגרוף בבטן הרכה כל כך בימים האלה.
כל הדרך לאכסנייה חשבתי למה באמת? למה עוד פעם? מה באמת הסיבות המניעות אותי בפעם השנייה להגיע לפסגה ואז להתרסק לרגשות כמו לתוך הלוע של ההר.

בערב ערכנו סבב פרידה. כל אחד מחברי המשלחת תיאר את תחושותיו. הייתי לקראת הסוף. השאלה מהדהדת לי בראש ואני מקשיבה לכל אחת ואחד מהם. כל אחד מהחוויה שלו, הציפיות אותן הביא והרגשות והתובנות אותן לוקח.

הדמעות עולות. אלו שהוכנעו בצהריים מבקשות כעת לצאת.
ואני מבינה שהתקופה הזאת מדייקת לי את המשמעות של נתינה וקבלה, של ניתוק מהשוטף ומיקוד רק בעשייה, של היותי חלק ממשהו גדול מלא כוונות טובות לעולם טוב יותר שההגעה אליו מגיעה ממקום בו כל אחד מאיתנו בחר להתחיל וללכת.
תקופה לשהות בה עם אנשים החושבים כמוני, ללמוד בה מהילדים על השמחה מדברים פשוטים, על הוקרה, על שפת המשחק כתקשורת, על "השמש שהורדנו להם" כמו שאמרה המנהלת ביום הפרידה.

צביעה2

"איך את חוזרת לשיגרה כל פעם?"
נשאלתי שבוע אחרי החזרה. "סוג של הרגל" עניתי. לשגרה חוזרים כי אין ברירה אבל זאת השיגרה החיצונית. החיים מכריחים אותך לקום, לעבוד, לכבס, לבשל, ללכת לסופר.
השיגרה לא מכריחה אותך להתמודד עם המחשבות, הרגשות והתקוות. להן נדרש זמן.
רגשות הפרידה מחיי המשלחת – מאות ילדים מחייכים המקבלים את פנייך בחיוך צחור בבוקר ומשחקים איתך משחקי ידיים, מהעבודה עם השותפים לחלום ולמסע, מסדר היום. החזרה המיידית לחיים המערביים – על הטוב יותר וטוב פחות.
חודשיים עברו מאז. חודשיים בהם הרגשות התגבשו למילים. המראות מבזיקים מדי פעם, הקבוצה עדיין פעילה, השגרה השתלטה, והידיעה על הטמון בשנה הבאה מאירה את החיוך ואת הדרך.

צביעה4

תמר בדרכים
אישה של מלא דברים בעוצמות שונות. הרבה שיווק, מעט ייננית וצלמת. מחייכת, לא פחות מתנדבת. הרבה שוקולד וקמח לבן בצורות שונות, לא מספיק תיירת. אוהבת....