מטפלים באנשים עם דמנציה מספרים כי לעתים קרובות החולה עייף מאד במהלך היום, נוטה להירדם במהרה בזמן ישיבה, מסרב לעשות דברים בטענות לעייפות. למה זה קורה?
קודם כל, צריך לבדוק ולשלול גורמים שונים: תרופות בעלות השפעה מרדימה, תזונה לקויה (לעתים חולי דמנציה צורכים יותר מדי סוכר), שינויים בדפוסי שינה ו/או דיכאון קליני.
במידה ומצאנו שכל הגורמים הללו תקינים, צריך לדעת ש-
דמנציה היא מחלה המתישה את המוח. כשאנחנו מטפלים באדם עם דמנציה, נדמה לנו לעתים שהוא אינו עושה מתאמץ דיו, שאינו משתדל מספיק, ואם היה מתאמץ קצת יותר – בוודאי היה מצליח.
כל אחד מאיתנו יכול לחשוב על מצב שהיה לו עניין ורצון, התאמץ, ופשוט לא הצליח. גם אם המשימה היתה קלה עבור אנשים אחרים, עבורו זו היתה משימה קשה עד מאד. זה מעורר תסכול רב.
המוח של אדם עם דמנציה עובד ללא הרף בפענוח המציאות והמתרחש סביבו. הוא עוסק כל הזמן בניסיון אקטיבי להבין את הסביבה.
זה דומה למאמץ שרובנו משקיעים בניסיון לפתור תרגיל בהנדסה אנליטית, אבל זהו מאמץ מתמשך ורציף. וזה מעייף!
שיחה חולין נראית לנו, ללא הקשיים הקוגניטיביים, כדבר טריוויאלי.
עבור האדם עם דמנציה מהלך שיחת חולין דורש להתמקד בדברי המטפל ולא לשים לב לגירויים האחרים מסביב, להבין את המלים והמשפטים שנאמרים, לתכנן את התשובה שלו, להכין את עצמו למשפט הבא, ליצור קשר עין רציף, להימנע מהסחות דעת ועוד. כל זה קורה שוב ושוב ברצף במהלך שיחה אחת.
מה שנראה לנו כשיחה קלה ואינטראקציה מהנה, היא עבור החולה מאמץ מתמשך. יותר מכך, לרוב השיחה מבוססת על שאלות פתוחות, שצריך לבחור תשובה מתאימה מתוך מגוון רחב של תשובות אפשריות.
כך שכל אינטראקציה חברתית מעייפת את המוח של אדם עם דמנציה, וכלל שהאינטראקציה נמשכת, כך גוברת העייפות.
בנוסף, לעתים קרובות לאנשים עם דמנציה יש גם רמת חרדה גבוהה יחסית.
חרדה זו גורמת למצב של דריכות מתמדת של החולה ועלולה להיות גורם המעכב שנת לילה טובה ומספקת.
כך נוצר מעגל קסמים של עייפות ושינה לא מספקת המובילה לעייפות נוספת, תנומות קצרות במהלך היום הפוגעות באיכות השינה בלילה, וכן הלאה.
מטפלים לרוב רוצים לשמר את היכולות של האדם עם דמנציה לאורך זמן, ורבים חושבים שהדבר כרוך בפעילות רציפה לאורך כל שעות העירות.
משפחות רבות מתלוננות בפניי שהחולה כל הזמן ישן, ושואלות מה אפשר לעשות כדי לשמור על עירנותו.
בהתאם למצב החולה ושלב המחלה, אני ממליצה לאפשר לחולה להיות פסיבי בחלק משעות היום.
אמנם כדאי להפעיל את החולה במגוון פעילויות, אך לא כל הזמן.
אני מציעה לאזן בין הדרישה לפעילות אקטיבית ובין פעילות פסיבית, כגון צפייה בטלוויזיה, האזנה למוסיקה או בהייה בתמונה.
כל אדם עם דמנציה חווה רמת עייפות שונה, ולכל אחד מתאימה רמת פעילות אחרת.
חשוב שנראה את האדם ואת הצרכים הספציפיים שלו.
צרו קשר וניפגש להדרכה בנושא זה ובכל הקשור לדמנציה.
