להקפיא את המנוי בחצי-השני. לסגור את הכרטיס באוקיי-קיופיד. ובג'יי-דייט. בעצם, לסגור את כולם.
לדעת שמי שמציץ בפרופיל שלך רואה בדיוק את זה: "החבר אינו פעיל יותר. אולי הוא מצא את בחירת ליבו…". רק בלי תוספת ה"אולי".
לענות לחברה. זו עם הבעל האחד והיחיד פלוס שלושה ילדים, זו שרואה אותך פעם בשנתיים ולא מפספסת פעם כדי לשאול "נו, יש לך מישהו?"
להגיד לה כן. ולספר לה כמה הוא מושלם.
לשלוח SMS לת'. לכתוב לו שהוא ממש חמוד אבל לא כדאי שתמשיכו להיפגש. גם אם זה פעם בירח כחול.
לענות לד' כשהוא מתקשר. להגיד לו שהוא מקסים אבל את לא רוצה יותר להיות בקשר.
למחוק מהפייסבוק שלך את כל אלו שהגיעו לשם במקרה. כן בגלל העיניים היפות.
להכיר אותו לאחותך. ולחברה הטובה. ולאמא. בעצם לאמא לא.
לשמוח כשהם כולם אומרים שממש רואים עלייך שטוב לך.
לדעת שאת בזוגיות.
להצליח להירדם איתו ואפילו לישון לידו לילה שלם.
להיות בטוחה שהוא זה המישהו הזה שאת אוהבת ויכולה לקבל אצלו גם את הדברים שאת פחות אוהבת.
לדעת שלמרות שאתם שונים את בעיניו מושלמת והוא לא היה רוצה לשנות אצלך דבר.
ללמוד לעשות דברים ביחד וגם כל אחד לחוד.
לדעת שהוא זה מה שאת רוצה.
להיות בטוחה שאת איתו מהסיבות הנכונות.
להרגיש שהוא לא מסתיר ממך כלום.
להפסיק לנסות לברר עם ההוא, ולחקור ולוודא.
לשבת לבד. בפיג'מה.
לכתוב את הפוסט הזה.
לדעת שזה באמת היה.
לזכור את כל הרגעים היפים.
לשאול את עצמי אם אני באמת מתגעגעת אליו.
צילום: אסף קרייף. למצולמים אין כל קשר למה שכתבתי. שתדעו.