לישון, להשתנות – פוסט פילוסופי משהו, בהשראת החורף

בחורה עם מחשב נייד
\\

יום שישי חורפי. בחוץ קר וגשם, בדיוק כמו שאני אוהב. בתוך הבית חמים ונעים ושקט. גם הרעמים הם חלק מהשקט החורפי המיוחד הזה. הילדים ישנים. אחד במיטתו, אחד על הספה בסלון. זוגתי יושבת אל דלפק פינת האוכל, לומדת למבחן. אני יושב אל שולחן העבודה, מקליד ענייני עבודה, משכתב עוד טקסט לפרויקט החדש. עצירה לשם רענון – אני עובר מהטקסט הזה לאחר, העוסק בכסף. טקסט שנכתב כפוסט לאתר שלי ואולי בהמשך יהפוך למאמר, לחלק מהרצאה, להתחלה של קורס או השתלמות.
אני אוהב לכתוב, לייצר מילים, להעביר בעזרתן רעיון, לסקרן, לעניין, לעורר מחשבה, אולי אפילו לחדש. אני אוהב לכתוב על תחומי הידע והעיסוק שלי, לשתף, לחלוק ללמוד וללמד, וכשהולך ומתנסח לו פוסט ראוי, אני גאה במעשה ידיי, מפיץ את הכתוב בתקווה שיחשפו אליו כמה שיותר קוראות וקוראים, יקראו, יתעניינו, יקבלו ערך מוסף ואולי גם יגיבו, ישתפו ויוסיפו משהו משלהם.
כאמור, אני כותב על כסף. אותו חומר מסתורי המעסיק, בדרכים שונות, את כל מי שאני מדריך. כסף. אותה ישות חמקמקה, שלמרות היותה חומרית, כמותית ומדידה, למרות היותה טכנית, ניתנת להגדרה, לעיתים יבשה, קרה ומנוכרת – למרות כל זאת היא הישות הרגשית ביותר, הקשורה להכל ולכולם, יוצרת ומשמרת תנועה אינסופית של מחשבה, עשייה, דאגה, שמחה, תוקפנות, חרדה, סיפוק, תסכול ומה לא.
אני כותב, אך מגלה שאל מול הרצון והצורך לכתוב, אל מול העניין המקצועי והאישי, אל מול המשימה הקבועה של יצירת תכנים מקצועיים רלוונטיים, פועלים בי ועלי כוחות איתנים לא פחות מכוחו של הממון. עייפות השבוע שהצטברה, מתחים שנאספו, כמיהה לשנת אחר צהריים מתוקה ועמוקה וחלום על חופש נטול מטלות ומשימות ועניינים. כל אלה מחדירים בי כבדוּת, מזינים את פעולת הניקוּר ומשמיעים באוזניי פנימה אמירות כמו "עזוב אותך עכשיו. כתוב מחר. לך לישון קצת, תהנה מתענוג השישי החורפי הזה. תמשיך בלילה. תמשיך מחר."
בבהירות מלאה אני חווה על בשרי את הריקוד התמידי בין הרצון לעשות, להתקדם, לפעול, להיות יעיל ולהשתנות, לבין הרצון להישאר במוכר, הרגיל והנוח, הרצון לנוח, להתפנק, להתכרבל, לדחות למחר ומחר למחרתיים ולא להתאמץ מדי.
הריקוד הזה הוא אנחנו. הוא זה שבמידה רבה קובע מה ואם נעשה, לאן וכיצד נגיע, האם כן או לא נהיה מרוצים, האם כן או לא נשיג את מה שאנו חולמים להשיג. ובריקוד הזה, פעם אנחנו עושים צעדים לכאן, ופעם לשם ולפעמים רק לכאן או רק לשם.
גם אני דוחה את המשימה הספציפית, הקונקרטית (כתיבת הפוסט על הכסף), זו שהיא מספיק חשובה וראויה כדי לתת לי לגיטימציה לעצור לרגע את ביצועה של משימה חשובה יותר (שכתוב הטקסט לפרויקט). גם אני דוחה אותה ובמקומה כותב את המילים והשורות האלה, על המאבק שבינינו לבין הכוחות המניעים אותנו ובין הכוחות הללו לבין עצמם.
העיקר שאזכור שגם זו עשייה, שגם זה שינוי, שגם זו תנועה. תנועה איטית של חורף, אך עדיין תנועה.
סרטון – עננים
\\