לילה גשום

בחושך הכול נראה אחרת, לשעות הלילה חיים משלם, לפעמים מענגים ולפעמים מפחידים

בחורה עם מחשב נייד

טפטוף גשם חרישי ליווה את שעות הלילה המוקדמות ואני, כמו לצלילי שיר ערש שקט ומרגיע, שקעתי בשינה טובה.

לילה גשום

אני מאוד אוהבת גשם, אבל התנאי לאהבה זו היא הידיעה שכל בני משפחתי בבית, מוגנים. מאז שיש לי שני נכדים בצבא, התנאי הזה לא מתקיים ואני די חוששת מימי החורף הבאים עלינו לטובה.

עוד בימים בהם הבנים שלי היו בצבא לימדתי את עצמי, שדאגה לא מונעת אסונות, לא מקלה על הקושי ולא פותרת בעיות. שחררתי אז, אבל עכשיו עם הנכדים הכול חזר ובגדול.

התעוררתי לקול ברקים ורעמים, גשם חזק היכה על גג הפרגולה. תוך מספר שניות, כמו בסרט אימה, כבה האור בכניסה לבית.

נורה אחת, שאורה המסתנן, מקנה תחושה של שעת דמדומים, חושך אבל רואים הכול. האור הזה שנוסך בי בטחון, כבה.

מחשבה ראשונה הייתה סריקה מהירה על מצב משפחתי, מי בבית מי בצבא, מי התעורר ונבהל מהרעמים, המחשבות הדואגות נדדו אפילו לכלבים שבטוח פוחדים.

בעודי מנסה להחליט האם לקום להדליק תאורת חירום או להתכרבל בשמיכה ולהמשיך לישון, הטלפון צלצל. שתיים וחצי בלילה. סרט אימה, אמרתי כבר!

הושטתי ידיים רועדות לעבר הטלפון ושמחתי לראות שזו רק השכנה שלי.

–        יהודית, סליחה על השעה, הבית שלנו מוצף מים, הגשם חדר לא יודעת מאיפה ורציתי לדעת שאצלך הכול בסדר.

קמתי בדקתי והכול תקין.

השכנים התחילו לטפל בנזק שנגרם להם, גררו, הזיזו, גרפו את המים עם מגב ומאחר ודירתם מעלי, שיינה כבר לא באה בחשבון.

האור נדלק, הגשם נרגע, עשר דקות של בלגן הותירו מאחור נזק ועבודה לשכנים ולי חוץ מהבהלה נוספו גם כמה תובנות על החיים:

דאגה באמת לא פותרת בעיות,

עם תחילת כל חורף צריך לבדוק שהמרזבים פתוחים,

שכנים טובים זה נכס יקר,

קצת ברקים, חושך, וצלצול טלפון, לא בהכרח סרט אימה.

קמתי עייפה ומלאה בהכרת תודה, על כך, שאצלי בבית הכול יבש.

יהודית קרן
אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.