לילה במנהרה
רועי שוע חיים
הוצאת מטר
136 עמ'
<
"אתה מרגיש גדול מהחיים "
"לא, עומר, ואתה ?"
"לקחתי שאכטה מהסיגריה והסתכלתי על האמבולנסים מתרחקים. אני לא צריך לחפור עמוק כדי לגלות שאני לא מרגיש גדול מהחיים"
"לא, אחי"
אוי כמה שאני אהבתי את הספר הצנום והמרוכז הזה. כמה שאני התרגשתי.
זהו.אמרתי את זה.
תכלס, זה ספר שמתאר את החוייה הישראלית היומיומית של החיילים שלנו. והרי כאן כל העם צבא.
זוכרים את "אם יש גן עדן" (בטח שזוכרים) אז "לילה במנהרה" מתכתב איתו כשווה בין שווים, וגם כאן – ב"לילה" – המסקנה היא שאין (גן עדן). לפחות לא במקומותינו. אבל מה שיש , ואת זה לא יקחו מאיתנו הם – גבורה, חברות אמיצה, גישור על פערים, עוז רוח, אמונה, אהבה וקשר לאדם, לארץ ולאדמתה. ואלה אינן קלישאות, הם פשוט צפים ועולים בתיאור ההווי השגרתי השוחק של חיילי הסיור בצירים שבגבול רצועת עזה
"הורדתי את הכומתה מהראש שלי והחזרתי אותה לנווה. זאת היתה הכומתה שלו, הכומתה שהמפקד שלו העביר לו והוא העביר לי. חשבתי שיהיה לי יותר קשה להיפרד ממנה, אבל משהו בתוכי אמר לי שהחזרתי אותה למקום שלה."
ועוד יותר התרגשתי כשגיליתי מי הסופר ומהיכן הוא בא, לא אגלה לכם כאן, אבל זה בפירוש נותן לסיפור ולספר עוד מימד להתייחסות .
"לצערי זו רק ההתחלה של מלחמה קטנה שחוזרת על עצמה. המלחמה הזאת היא רק פסקה בפרק קצר בתוך ספר ארוך ומתיש. ורק הסופר, מי שזה לא יהיה, יודע איך זה ייגמר"
לא רוצה לכתוב ספויילרים.
פשוט חייבים לקרוא.
אני מקוה מאד שהספר יזכה להצלחה שהוא ראוי לה.
