על מחקרים שקשורים בהריון ולידה ביפן ואיך תפישות חברתיות מכוונות ושאינן מכוונות גורמות לתוצאות מעניינות.
תפישות חברתיות תרבותיות לגבי הריון ולידה מעניינות את כולם.
במה מאמינים א/נשים שונים בתרבויות שונות לגבי נושאים מסוימים. האם יש הכוונה ממשלתית מסוימת. כיצד נוצרות האמונות וההתנהגויות השונות אצל הפרט ומהן השפעות הסביבה הקרובה והרחבה על אותן תפישות והתנהגויות.
כאנתרופולוגית שחוקרת את נושא ההיריון והלידה בעולם מסקרן אותי להבין שונויות בין תרבויות. וכך הגעתי למספר מחקרים בנושאי הריון ולידה ביפן.
ביפן, מדינה טכנולוגית מאד, בעלת תרבות עניפה, מעניינת ,מודרנית ועם זאת מסורתית באופנים מסוימים קיימת הסתכלות מיוחדת על נושא ההיריון והלידה.
בספר ה של ציפי עיברי Embodying culture: pregnancy in Japan and Israel
מפורטים מספר תפישות חברתיות תרבותיות לגבי הריון ולידה ביפן
כפי שנאמר יפן מדינה טכנולוגית מאד, מתקדמת, ובה מערכת רפואית מהמתקדמות בעלם.
כשרוצים להבין תרבות מסוימת אחת הדרכים הטובות הינה חיפוש סמלי מפתח וביטויים שגורים. אילה הינם מפתחות להבנת התרבות.
ביפן אחד מהמושגים הבסיסיים בהתנהלות היומיומית הינו המושג "גמבארו". שמשמעותו- מאמץ. יש להתאמץ ולעבוד קשה ולהשקיע בכל דבר שאדם מבצע. מגיל צעיר מאד הילדים נמצאים בתחרות קשה כשמעודדים אותם להתאמץ ולהשקיע בכל מאודם על מנת להצליח.
כשהאשה היפנית מגלה שהיא בהריון היא פונה לרופא. אצל הרופא היא תקבל את "מחברת הבריאות של האמא והתינוק".
כשמה של המחברת כך משמעות ה"מחברת הבריאות של האמא והתינוק"- ביפן
ו"כרטיס מעקב ההריון" בישראל.
ב"מחברת הבריאות של האמא והתינוק" מראש מקופלת המחשבה שמדובר עם תחילת ההריון במצב חדש. האמא היא כבר אמא והתינוק גם בשבוע שישי הוא כבר תינוק.
ציפי עיברי מתארת קורסים להכנה ללידה ביפן שבהן מלמדים בעיקר שירי ילדים ויסודות הטיפול בתינוק.
בכרטיס מעקב ההריון בישראל האם עוברת בדיקות רבות שחלקן בודקות את מצבה הבריאותי ובעיקרן דיאגנוסטיקה של התינוק. לראות אם הוא יעבור את המבחנים שלנו. לתינוק הישראלי שבבטן קוראים עובר ואם הוא יעבור את כל הבדיקות בשלום הוא יגיע לעולם. לשם כך הבדיקות כוללות בדיקות דם, מבחנים סטטיסטיים שונים ובדיקות אולטראסאונד רבות.
ב"מחברת הבריאות של האמא והתינוק" ביפן נדרשת היפנית לבדיקות הבאות:
בדיקת שינים. הסיבה לבדיקות ומעקב השיניים היא שבמהלך ההיריון לעיתים התינוק "לוקח" סידן רב ולעיתים נפגעות שיניה של האם.
ההריונית היפנית נדרשת לכתוב ולדווח מה היא עושה לרווחת נפשה במהלך השבוע. זאת משום שמחקרים מראים כי מצבי סטרס אצל ההריונית משחריים הורמוני סטרס לעובר ואילה יכולים להשפיע על התפתחותו.
האם נדרשת למעקב קפדני ביותר בנושא התזונה. משני היבטים: א. כדי לדאוג לבריאות התינוק שבבטן. וב. מאמץ רב לשמור על עליה מתונה ומבוקרת של המשקל שלה וזאת משום שקיימים מחקרים רבים המצביעים על עליה בבעיות בלידה עקב עליה גדולה מידי של משקל האם.
עד כדי כך המעקב על התזונה הדוק שמעקב זה נעשה על ידי הרופא המטפל בעצמו ולא במרפאת מעקב הריון רגיל. האשה היפנית נכנסת למשטר תזונתי הדוק שכולל בתוכו הימנעות ממזונות ומשקאות הנחשבים כלא בריאים.
ההריונית הישראלית תעבור מספר רב של בדיקות אולטרסאונד. כמעט בכל ביקור אצל הרופא הוא יערוך לה אולטרסאונד לבדוק את התינוק.
גם ההריונית היפנית עוברת בדיקות אולטרסאונד רבות. אולם הסיבות שלה הן אחרות.
כפי שתיארנו היפנית משקיעה זמן ומאמצים להכיר את התינוק שבביטנה. היא מעוניינת לראות ולהכיר את תינוקה באופן הקרוב ביותר שאפשרי כך שכמעט כל שבועיים היא תבקר אצל הרופא כדי "לבקר" את התינוק.
גם לגבי בדיקות אחרות ושיכוך כאבים בלידה מסתבר שקיים הבדל בין היולדת היפנית לישראלית.
במסגרת ה"גמבארו" היפני שמשמעותו- צריך להתאמץ ולהשקיע, ההריונית היפנית תשקיע מאמצים עילאיים לשמור על משקל תקין וכיוון שמבחינתה כבר יש לה תינוק בבטן היא לא מעוניינת לפגוע בו גם במחיר הבאת ילד פגוע לעולם. הרופאים ביפן כמעט ולא מציעים בדיקות פולשניות כגון מי שפיר להריוניות עקב הסיכוי הגבוה בהפלה שיכול לנבוע מבדיקה כזו. ההריונית היפנית לא מוכנה לקחת סיכון בפגיעה בתינוקה שבבטן עקב בדיקות אילו ואחרות. כך גם בלידה.
התנהגות היולדת היפנית הינה מאופקת ביותר. אפשר להסביר זאת באופן שיטחי בהתנהלות הרגשית בחברה היפנית. הבעת רגשות ובעיקר רגשות שליליים נחשבת כחוסר נימוס ואינה עולה בקנה אחד עם התנהגות תרבותית שעיקרה נימוס והתחשבות במרחב של האחר. אי כך , בלידות שליוויתי בהן יולדות יפניות השתאיתי עמוקות למראה האיפוק והשקט שהן הקרינו. יולדת יפנית לעיתים קרובות לא תבקש משככי כאבים רפואיים שוב על מנת לא לפגוע בתינוק. מוצע בפני האשה ההריונית היפנית את האפשרות שבמידה והיא תבקש אפידוראל היא מסכנת את תינוקה באפשרות שהלידה לא תתקדם באופן הרצוי והיא תיאלץ לעבור ניתוח קיסרי או לידת ואקום , דבר שעל פי הרפואה ביפן מסכן את התינוק ביותר. כיוון שמחקרים רפואיים ופסיכולוגים מראים כי מעבר התינוק בתעלת הלידה חשוב ביותר על מנת ש"יסחט" ויעבור עיסוי רקמות עמוק ביותר על מנת שעצב את מערכת הנשימה שלו באופן המיטבי ביותר (מעבר בתעלת הלידה סוחט את התינוק מנוזלים שהוא שואף לקירבו בשהותו ברחם, וכן עיסוי הרקמות העמוק והקווץ' העצום שהוא עובר בתעלת הלידה מאפשר התפתחות טקטילית נאותה).
כיוון שהיולדת היפנית האמונה על מאמץ לשם השגת מטרותיה האישיות והלאומיות, וכן תפישת העולם על התינוק השלם שנמצא ברחמה כבר עם התעברותה ואין היא מעוניינת לפגוע בו היא משתדלת להימנע מכל התנהלות שעלולה לסכן אותו ולו במידה מועטת ביותר.
עד כאן ראינו את התפישה החברתית תרבותית עד לפני כשבע שנים.
מעקב קפדני אחרי עליה מתונה במשקל למניעת תקלות בלידה. יולדת הריונית עד לפני כ7-10 שנים שעלתה במשקל נחשבה כבחורה לא רצינית.
אולם הדבר השפיעה עמוקות על היולדת היפנית וכיום קיימת דאגה רבה יותר ביפן לגבי נושא משקל התינוק. כתגובת מטוטלת לתפישות שנבעו ממחקר רפואי שבו הוזהרה ההריונית היפנית מעליה "גדולה" מידי במשקל במהלך ההיריון, מסתבר כי בעשור האחרון תינוקות יפנים נולדים קטנים מידי. העידוד לעלות רק בין 6-10 ק"ג במהלך ההיריון גורם לתוצאות גופניות באוכלוסייה.
ומחקרים עכשויים מספרים לנו על שינויים בתפישת הלידה.
עד לפני כעשור רוב הלידות היו נערכות במרכזי לידה ורוב הנשים ביקשו ללדת לידה טיבעית. קיים שינוי תפישתי אצל היולדת היפנית. הלידות עברו ברובן להתרחש עם רופאים בבתי חולים ומספר עולה של נשים יפניות מבקשות ללדת עם אפידוראל. אולם התפישה הבסיסית לא השתנתה. מתייחסים לאשה בהריון באופן עדין מתחשב ומפנק. היא זו הנושאת את דור העתיד. אולם בלידה היפנית מצופה להתנהגות של ג'אדאית שאינה פוחדת משום אתגר. אפידורל מוצע במחירי עתק, רק בשעות העבודה הרגילות והביטוח הרפואי אינו מכסה את העלויות. וכל זאת למרות הירידה התלולה בשעורי הילודה ביפן כברוב מדינות העולם- גם העולם השלישי.
התפישה הבודהיסטית מאמצת את הרעיון כי היולדת צריכה להתאמץ ולאמץ את הכאב הכרוך בלידה באהבה. ("בעצב תלדי בנים?")…. הדור המבוגר מבקר קשות את הדור הצעיר ואת הנשים הצעירות שאינן מוכנות כבר ללדת לידות פיזיולוגיות הכרוכות באירגון תפישת הכאב וההתמודדות איתו. קיימים מאמצים גדולים לבנות ולהמשיך את התפישה כי לכאב משמעות רבה במהלך הלידה. הכאב נובע מהתנהלות הגוף בשחרור הורמונים שמטרתם ליצור קשר בין האם לתינוק עם היוולדו. על פי המסורת ביפן ובמקומות נוספים בעולם, וכן אילו המאמינים בלידה טיבעית לידה שבה משמשים במשככי כאבים רפואיים גורמים ליצירת פחות קשר ראשוני ועמוק בין האם לתינוק.
אפשר לראות בתיאור התפישה החברתית תרבותי ביפן ומעט בישראל על משמעויות ההנחיות הרפואיות המדעיות והשפעות התפישות התרבותיות על התנהגות הפרט.
ה"גמברו" היפני כדוגמא לתפישה תרבותית מציב אפשרויות מיוחדות בפנינו כיצד בחברה מודרנית טכנולוגית התמודדות עם כאב הלידה אפשרית. שוב אני מגיעה למסקנה כי כיום , עם למרות הריחוק מהגוף ומיכולותיו אפשר ללדת בצורה בריאה כשהעבודה המנטאלית היא המאפשרת לעמוד במשימה מורכבת, מרגשת ומיוחדת כמו לידה.
