שוב לא מצליחה להירדם, מחשבות באות ונכנסות, מחשבות רצות. כבר ארבע בבוקר, לקחתי את כל הכדורים שצריך כדי להצליח לישון, אבל מה לעשות שזה לא תמיד עובד. יושבת וכותבת, נותנת שחרור למחשבות, אולי ככה יהיה לי קצת שקט. הכתיבה מרגיעה והמילים קולחות. ציפור דרור אני. ציפור לילה. מעדיפה את השקט של ארבע בבוקר לפני שהיום מתחיל. אפשר לשמוע את השקט המענג הזה, ממש להקשיב לו. אני נזכרת בתקופות בהן לא ישנתי בלילות, ומרגישה בגופי שהיום זוהי עירות אחרת.
חוזרת בזיכרוני ללילות טרופים ללא שינה, שבהן ההיי שלט בי ולא אני בו, כמה קשה היה אז להרגיע את הגוף ואת הנפש, איך הייתי לגמרי מחוץ לעצמי, כמה קשה היה להתמודד מול המחשבות ומול תחושת העייפות והעירות בו זמנית. הייתי אחוזת תזזית, מה שבכלל לא אופייני לי, לא מצאתי מנוחה. היום אני מרגישה שזה אחרת, אני אומנם ערה כבר כל הלילה ולא עצמתי עין, אבל אני מצליחה לייצר לעצמי עיסוקים שמרגיעים אותי. לכן ישר התיישבתי לכתוב. הכתיבה מפקסת אותי,עושה אותי בהירה וחדה, מנקה את כל הלכלוך המיותר מכל היום הזה ומשאירה רק את הדף הלבן.
לכתיבה יש כוח ריפוי, אני מנקה מן הגוף את כל מה שמיותר. אני מנקה מן הדף כל מה שמרגיש לא קשור או שייך. בוחרת בקפידה את מילותיי.
המחשבות כבר לא רצות, הן נחות במגירה. ואני רגועה יותר. הכתיבה עושה לי סדר במחשבות. שקט נעים שכזה, שומעים רק את התרנגול מקרקר בחצר ואת נקישות המקלדת.
ופתאום הראש מתנקה ויש מקום לרעיונות חדשים של לפנות בוקר (ותאמינו לי זה השעות הכי טובות לרעיונות חדשים).
אני שמה לב שעם השנים למדתי לנתב את האנרגיות שלי במצבי היי למקומות יצירתיים (כמו ציור מנדלות וכתיבת הבלוג). פעם זה היה לי יותר קשה הייתי מאוד יצירתית אבל גם מתפזרת, היום אני ממוקדת יותר, יותר מכוונת מטרה. בתקופות של היי היצירתיות ממש מתפרצת ממני ועם השנים למדתי איך להשתמש בזה לחיוב ולא לשלילה.
קשה לי לתאר את התחושה שאני מרגישה עכשיו בגוף, אבל השיר שיובל דיין כתבה והלחינה עושה זאת במקומי:
[youtube DPsTRWpfEHQ]
