ירים את היד האדם שלא חש בכל ימי חייו תחושה של פחד וחרדה. אני תוהה אם משהו אחד ירים את היד. כולנו חשים פחדים וחרדות, אצל חלק הפחדים קטנים ומבוקרים ואצל חלק הם עוצמתיים ומשתקים. רובנו כמבוגרים למדנו איך להתמודד עם הפחדים הללו, להקשיב להם, לתת את המקום לפחד ולשחרר אותו (לרוב). אך אצל הילדים הצעירים פחדים הללו עדין לא מעובדים ולא פעם משתלטים עליהם ומשתקים אותם.
עדין יש להבחין ולהבדיל בין פחד, שיכול להיות גם טוב ומגן על הילד מלהיפגע למשל לבין חרדה שהיא לא תמיד "הגיונית".
הורים שילדיהם מתמודדים עם חרדות לא תמיד יודעים איך לגשת לנושא ואיך לטפל בו מול הילד. נכון, שלרוב במצב הזה נכנס גם איש טיפול לתמונה אך עדין חשוב שגם אנחנו ההורים נפתח את הנושא מול ילדינו. ולכן לדעתי הספר הזה כל כך אמיץ, הוא מוצג בחנויות הספרים ליד כל הספרים ה"רגילים" אך הנושא שלו לא רגיל.
עכשיו לספר עצמו: ליבי ילדה בת שבע וחצי המגדלת בתוכה מפלצת. כזו שמשתקת אותה, מפלצת שקוראים לה "חרדה" וליבי מקשיבה כל הזמן למה שהמפלצת הזו אומרת לה וככל שהיא מקשיבה לה יותר המפלצת גדלה יותר. בשלב מסוים ליבי מגיעה למטפלת המסבירה לה את יחסי הכוחות בינה ובין החרדה: לפעמים חרדה מנצחת ולפעמים ליבי מנצחת וכשהמפלצת מנצחת היא גדלה וכשליבי מנצחת היא קטנה. היא גם מקבלת תרגילים להתנסות כיצד להתעלם ממפלצת החרדה, לא להקשיב לה ועל ידי כך להקטין אותה. ברגע שהיא מצליחה לעשות את זה היא משתחררת אל העולם ומתחילה להתנסות בדברים שעד כה הפחידו אותה. במהלך הקריאה בספר ניתנים להורים כמה כלים שניתן להעביר לילדים המתמודדים עם פחדים וחרדות.
הספר נגע לי באופן אישי מאחר והמושג "חרדות" הוא חלק בלתי נפרד מהחיים כאשר מגדלים ילד עם צרכים מיוחדים בבית. את הכלים המדוברים בספר אנחנו קיבלנו מאנשי מקצוע שהלכנו אליהם ושילמנו כמובן הרבה מאוד כסף על כך, הספר אינו מחליף ייעוץ מקצועי אך הוא מאפשר נגיעה קטנה ומבוקרת בנושא, אך הוא בהחלט יכול לעזור להורים וילדים המתמודדים עם פחדים "קטנים יותר" וגם עוזר לנו ההורים להבין קצת יותר טוב מה קורה לילדים שלנו המתמודדים עם פחדים וחרדות עמוק בפנים.
בפעם הראשונה שהקראתי את הספר חשתי את ילדי נעים בחוסר נוחות לצידי, הבן שלי בשלב מסויים אף הניח עלי את הראש, הרגשתי שהוא מזדהה עם הילדה, למרות שהוא גדול יותר בגיל. לאחר מכן, כשביקשתי מהם להסביר לי את הספר אפשר היה לשמוע את ההזדהות עם ליבי בקולו. כשהעלתי את נושא הפחד של אחותו הקטנה מבריכה (היא לא מוכנה לעזוב את הקיר) הוא ישר החל לדקלם את שנאמר בספר והציע לה להשאיר את המפלצת שלה אצלי בכיס בזמן שהיא בשיעור השחייה.
אני מודה שאת האיורים לא כל כך אהבתי, ציירה אותם ביתה של המחברת, מאיה שרמן, אך הם בהחלט מעבירים את המשמעות של מפלצת החרדה בדרך כזו שאי אפשר להתעלם ממנה.
