ההתקף האחרון שחוויתי במקביל עם הירידה בסטרואידים, גרמו לי לחוסר בטחון בכל מה שקשור לתפקוד היומיומי הרגיל .
ראיתי חולים בזמן שקיבלו סטרואידים נוהגים ואף נוהגים מדהים. אני לא אחת מהן.
לוקח לי זמן רב לחזור להגה. הפעם הראשונה שאני יוצאת מהבית לאחר שחוויתי התקף, מהווה עבורי אירוע אשר אליו אני מתכוננת ונערכת לקראתו הרבה זמן . לכן, כשמדובר על חזרה לנהיגה, זו כבר בכלל הכנה נפשית המלווה במבוגר אחראי. כמובן שלשם כך, עלי לתאם מועד עם המבוגר המיועד ולהתכונן לקראת הנהיגה …. לא פשוט משום בחינה (מטלה פשוטה הופכת לחצי מבצע צבאי).
את הביטחון העצמי אני ממליצה לאסוף בפינצטה -פירור אחר פירור , לארגן אותו למשהו קצת יותר רציני מאוסף פירורים ולהתחיל לבנות אותו מחדש.
כן. אחרי כל אירוע כזה אני עוצרת את מרוץ החיים ועושה restart ומתחילה בערך מחדש.
לחזור לנהוג

איך הייתה הכתבה?
אוהב0
עצוב0
שמח0
עייף0
כועס0
מת0
קורץ0