לזלול את סלוניקי

דוכני רחוב, מסעדות וטברנות גודשות את אזור השוק והנמל של העיר השמחה הזו, ומציעים מטעמים שאסור לפספס

מסעדת חבה עם סופגנייה בהשראת מלבי קרדיט אנטולי מיכאלו

סלוניקי היא עיר הנמל השנייה בגודלה ביוון, ניצבת על רקע הררי קסום עם שמי תכלת מושלמים, מלאת חיים ושימחה, בניגוד מוחלט למה שצפוי מעיר גדולה במדינה שנמצאת במשבר כלכלי קשה. החיים כאן נראים כסיאסטה בלתי פוסקת, בעיקר בזכות תרבות בתי הקפה של הסלוניקאים שמבלים את רוב היום בשתיית קפה קר וגלגול דראם בנקודות הצבעוניות האלה שמאובזרות בכורסאות רכות וממוקמות בדרך כלל עם הפנים לנוף מעניין. בבתי הקפה הסלוניקאים לא תמצאו אוכל אבל עם כוס בירה תמיד תקבלו שם גם כוס מים וגם צ’יפס או בוטנים או פופקורן ככה שלאכול לא ממש תרצו ממילא.

אוכל הרחוב הנפוץ ביותר בעיר הוא ללא ספק ה"גירוס" או במילים אחרות שווארמה יוונית שמוגשת בלאפה קטנה ועבה בצורת קונוס. השוני העיקרי בין השווארמה הישראלית לבין היוונית הוא, שביוון מעדיפים אותה מבשר חזיר או מבשר עוף, היא מוגשת הרבה יותר קריספית ומלוחה ותוספת ב-built in שלה הוא ציזיקי – יוגורט עם מלפפונים. הגרסה הטעימה ביותר של הגירוס נמצאת במקום בשם BARBARIS שבכיכר VARDARIS ממש מול הבניין של מס הכנסה, שם, להבדיל ממקומות אחרים, אפשר גם לבחור לבד את התוספות.

וותרו על הדגים, אל תפספסו את הבשר

הנמל המפורסם של סלוניקי הוא רק נקודת התחלה של הטיילת האדירה שמרכזת את מרבית הפעילויות התרבותיות והחברתיות של תושבי העיר. מלבד מסלול טיולים עבור תיירים יש בטיילת הזאת גם מגרשי טניס, פינות "חמד" לילדים, בריכה, מסלול לאופניים ואפילו מדשאות, ברים, מסעדות ובתי קפה. בלילה הופכת הטיילת הזאת למוקד בילויי לצעירים בזכות הפאבים ההומים והמסעדות שלא רק התיירים מבלים בהם ונראה כי חיים של העיר פשוט בנויים על גדותיה.

למרות היותה עיר נמל, אל תצפו מסלוניקי להיות המרכז הגסטרונומי לדגים ופירות ים כי בגלל זיהום המים שבסביבתה ברוב המסעדות לא מגישים את התוצר המקומי וליד המנות הימיות תמצאו בדרך כלל כוכבית המציינת כי המנה עשויה ממוצר קפוא. אנשובי וסרדינים לעומת זאת הם התוצר הלאומי וסיבה לגאווה מקומית, לכן הם מוצעים בכל מקום כמו הפלא התשיעי של הטבע ובמיוחד בשוק ההומה שממוקם כמה עשרות מטרים בלבד מהכיכר המרכזית ARISTOTEOLUS ופתוח משום מה רק עד השעה 14:00 (חיי סיאסטה כבר אמרנו?).

לעומת מוצרי הים, את הבשר של סלוניקי אסור לכם לפספס. סופלקי חזיר הכי טעים תמצאו בטברנה שכונתית בשם OYZOY MEAAPON שממוקמת בקרבת השוק ובערב מתפרסת על הסמטה כולה בחגיגה יוונית אמיתית. הסופלקי מוגש שם בצורה של גלילי בשר עסיסיים שנצלו על האש ומולאו בגבינה כשהם מונחים על פיתה מקומיות עבה עם יוגורט, בצל ירוק ועגבנייה בצד. במסעדת DIAGONIOS השכונתית שברחוב CALARI (אחת הסמטאות של הטיילת), המלצרים המחויטים יגישו לכם את כדורי הבשר הטעימים ביותר שבצורתם החיצונית נראים לגמרי כמו קבב ומגיעים 5 יח’ במנה ללא שום תוספת ובצדק, רק כך תוכלו באמת ליהנות מבשר הכבש האלוהי ממנו הם עשויים. באותה המסעדה תמצאו גם את צלע החזיר העסיסית ביותר בכל סלוניקי, אותו מגישים  בתוספת צ’יפס עגולים וקראנצ’יים – מנה חלומית!

בירה ליאפים, אוזו וראקי לכל השאר

ומה שותים בסלוניקי? בבתי הקפה התוססים והצעירים במהלך שעות היום יש נוכחות מוגברת של כוסות מילקשייק גבוהות עם קפה קר שמתחלפות לבירות בשעות הלילה. לצד ההייניקן מהחבית לרוב תמצאו בסלוניקי בירות בבקבוקים.  בין השאר את ה- MYTHOS – הלגר המקומי הקליל יחסית ואת CHIMAY האייל הבלגית הקטיפתית בעל 11% אלכוהול. במסעדת ה- KITCHEN BAR, מעוז היאפים היפים והצעירים, שנמצא בתוך הנמל וצופה אל הטיילת של העיר, אפשר ללגום מהבירה באווירה אופנתית ומעודכנת, לצפות בהשתקפות השקיע על העיר ולנשנש מנות פיוז’ן יווניות מהמטבח המעודכן כמו ספרינג רול ממולא בציזיקי.

בשעות הערב, במסעדות וטברנות, המקומיים שותים לרוב את האוזו – אפרטיף יוון מזוקק בטעם אניס בעל 40% אלכוהול שמקביל לערק הים תיכוני. בסלוניקי נהוג לשתות אותו בקנקנים קטנים מנירוסטה או זכוכית בליווי של ארוחה קלה של מנות קטנות באמצע השולחן, כמו למשל אצבעות גבינה מטוגנות בציפוי פירורי לחם, סלט בשר סרטנים ומיונז או סלט יווני, כפי שתמצאו במקום שהוזכר כאן כבר קודם בשם OYZOY MEAAPON.

אבל בכך לא מסתכמת תרבות השתייה הסלוניקית, כי ניתן למצוא בה גם טברנות ממוצא שונה כמו זאת הכרתימית שנמצאת מול הנמל ברחוב KATOVVA  ועונה על השם PAKABIKO. שם מגישים את הראקי שנחשב למשקה טורקי אבל במקור הוא מגיעה מכרתים. ראקי הוא גם אחיו של הערק רק שהטעם הדומיננטי בו הוא דווקא פירותי ולא אניסי ובארומה שלו יש משהו פרחוני ושורשי כך שהוא מזכיר פחות את הערק אלא יותר את השילוב בין הוודקה לזוברובקה הצ’כית.

אירופה בסגנון ים תיכוני

השירות במסעדות של סלוניקי או זריז נורא או איטי בצורה בלתי נסבלת, אבל בכולן בלי יוצא דופן יגיע לשולחנכם בקבוק מים מינרליים עוד לפני התפריט. מצד אחת מחווה של אירוח מצד שני מנהג שיכול לגרום לכם הרגשה של מלכוד. גם במסעדות גם בברים וגם בבתי הקפה, החשבון מוגש תמיד בהפתעה מוחלטת עוד לפני האוכל, מצד אחד כדי לא לטרטר את המלצר, מצד שני כדי לא לייבש את הלקוח בסיום הארוחה ומצד שלישי כדי לומר "כאן לא מחזירים מנות".

ולסיכום, המוטיב המרכזי השולט בעולם הקולינארי של סלוניקי הוא חוסר אחידות, עניין שכנראה נובע מעצם היותו של המבטח הסלוניקאי מישמש של השפעות מקומיות. מצד אחד זה מוסיף אלמנט של הפתעה לכל ארוחה ותחושה של "יש כאן הכול מהכול", מצד שני זה גורם לתחושה שאתה מסתובב בחדר חשוך עם עיניים מכוסות וידיים מושטות ומנסה להבין מה קורה סביבך. כדורי בשר למשל, יכולים להגיע גם בתור כדורים, גם בתור קציצות ענק ברוטב וגם בצורת אצבעות ארוכות, סלט יכול להיות או ממרח, או יוגורט נוזלי, או אפילו סתם דגים מלוחים שקצוצים דק עם שמיר ואת ה"קבב" הסלוניקי תמצאו גם בתור תבשיל וגם בתור "מגולגל עם תוספת". מאוד צבעוני ומעניין, מצד אחד אירופאי לחלוטין ומצד שני לגמרי מזכיר "אותנו"!

לבלוג אוכל תל אביבי נמרץ

צילום בעמוד הראשי:

http://www.flickr.com/photos/jaimeperez/

תל אביבית נמרצת לשעבר
אני לין, תל אביבית נמרצת בדימוס וקיבוצניקית נכון לעכשיו. עוסקת בכתיבה לכל גווניה - כותבת מצאת החמה עד צאת הנשמה אחרי ששרדתי את משבר גיל 30, ועשיתי ניקוי עצמי יסודי במשך 6 חודשים מסעירים בהודו, אחרי שכבשתי את הבלוגוספרה הקולינארית והעברתי את חיי מלב העיר לאזור הכפרי של עמק חפר, הגיעה הזמן להוריד את המסכה ולהיות כנה. המשקל כבר לא מעניין וכך גם המסעדות החדשות שחוזרות על עצמן ולא מחדשות. עכשיו זה אני כמו שאני, עם כל מה שעובר עליי בחיים הזוגיים המקצועיים והאישיים ותאמינו לי – גם בלי אוכל, זה בכלל לא מעט www.linurman.com