צילום מהמסך בזמן ההופעה
תמר מצפי©
ב 7.11.2016 בגיל 82 הלך לעולמו הזמר המשורר ואיש מיוחד במינו אליעזר בן ניסן הכהן, הלוא הוא לאונרד כהן.
לאונרד היה זמר ומשורר שמילות שיריו ליוו אותי בתקופות שונות בחיי. הזדהיתי עם המילים. כשהייתי במצב רוח מלנכולי שמעתי את שיריו, לרוב נעצבתי במין עצב מתוק והוא ניחם אותי בקולו. שיריו נגעו בכל נימי גופי ובעיקר בלב.
לפני 10 שנים הוא הגיע להופעה אחרונה בישראל.
להלן הטקסט שכתבתי לאחר ההופעה המרגשת שליוותה אותי כמה ימים אחרי.
"אינני יודע מתי נלך בדרך הזו שוב, אך אני מבטיח שנעשה כמיטב יכולתנו, הערב, מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל" במילים אלה התחיל ליאונרד את המופע, ומיד שבה את ליבנו. הדבר הראשון שעולה בראש, כיצד אתאר מופע של אמן המילים, משורר, אשר המילים היוצאות מפיו חודרות וננעצות, לתוך הפינות המאוד מוכרות והחבויות בגופי. משפטים שהלוואי שאני הייתי כותבת. המופע החל עוד בטרם התיישב כל הקהל במקומו. ישבתי במקומי ביציע העיתונות, ליאונרד החל לשיר והמולה נמשכת מסביבי. קשה להתרכז, מוסיקה איטית וחרישית, מסביב, רחש התיקים שהבנק חילק {"מתנה מהבנק"} בתיקים היה מקלון תאורה ירוק, הקהל החל לנופף במקלון, האווירה מתחילה להתחמם.
אני בליבי, [הייתי צריכה לראותו בהיכל התרבות] קשה להיסחף להיבלע במילים, הדעת מוסחת ללא הרף. אנשי הטלוויזיה שישבו לידי קמו כל רגע לבדוק את ההקלטות שלהם או שקיבלו הוראות שונות מהמערכות. שיר גרר שיר, מלודיות נעימות, הקול הנמוך, הנעים והמחבק ברקע. הכל היה נקי ומהוקצע, הסאונד שמימי היה אפשר לשמוע כל צליל נבל ולו החרישי ביותר. לא הרגשנו ופתאום הפסקה, ליאונרד יצא בדילוג אל מחוץ לבמה. החל החלק השני, ולאט לאט כבחבלי קסם נשאבתי, ונשביתי, לא ראיתי כלום מסביבי לא הקשבתי ללהג הצלמים, ואולי הם הפסיקו ללהג, נראה שגם הם נישבו.
למרות גודל המעמד, ההמון הרב שמסביב, חשתי שהקול המלחשש שלו דיבר רק אליי.
תרגום השירים ע"י קובי מידן רק העצים את התחושה, מכיוון שחלק מהשירים הכרתי וחלק לא, גם אם הייתה דממה מוחלטת יכולתי לפספס חלק מהמילים הנוקבות של ליאונרד. "אם את רוצה מאהב אעשה כל דבר אחר שתבקשי ממני, ואם את רוצה אהבה אחרת אשים מסכה לכבודך, "אם את רוצה נהג היכנסי ואם את רוצה קחי אותי לסיבוב, אני הגבר שלך". הוא לחש את זה במתיקות אל אוזני בקול העמוק שלו {שורה 18 כסא 3}.
"אני לא מאמין שהזמן יכול לרפא את הפצע שעליו אני מדבר", עושה חשק לאמץ את ראשו הכסוף אל ליבך וללטפו. לפעמים הוא סבא טוב מדבר על העימות בינינו לבין הפלשתינאים, ומיד אח"כ הוא שב ומפלרטט כגבר עתיר ניסיון. באחד הראיונות איתו הוא מצוטט אומר ש"הדימוי שלי כגבר של נשים רבות הוא בדיחה , ולא אפרט על אלפי הלילות שישנתי לבד".
קצת קשה להאמין, אם כי בכל השירים, הוא קצת גבר, קצת סמרטוט. הוא יעשה הכל כדי לרצות את האישה שהוא שר לכבודה. "את ההרגל שלי", "ולעולם לא יהיה לי מספיק" "חיכתי כל הלילה שיגיע כבר הנס, אהובה חזרי אליי". עוד משפט שקשה לא להזדהות איתו, "אני חש קרוב כל כך לכל מה שאיבדנו, ולעולם לא נצטרך לאבד שוב".
"לא יכולתי להרגיש אז למדתי לגעת", והוא אכן נגע בליבי, ובנשמתי.
הללויה.
צילום מסך מההופעה תמר מצפי©
