לזכרו של דני בר

לזכרו של דני בר, די.ג'יי ומוסיקאי בן 29, שנפטר על עמדת הדי.ג'יי בסוף השבוע האחרון.

בחורה עם מחשב נייד

מותו הפתאומי של דני בר, די.ג'יי ומוסיקאי בן 29 הותיר אותי מופתעת ועצובה. אני לא שייכת לסצינת המועדונים ומעולם לא שמעתי אותו מתקלט. נפגשנו במסגרת עבודה משותפת על כתבה שעשיתי עבור מגזין ZOOZ, בה ערן יובל ואני משוחחים על סאונד בתחום העיצוב ובוחנים יצירות בהן ניתן לראות את הצלילים ולשמוע את המראות. בר הצטרף אלינו לשלב עריכת סרטוני הוידאו שמלווים את הראיון. הספקתי לפגוש אותו שלוש פעמים. בעיקר זכורה לי פגישה ב"התחתית". ישבנו על הבר ועברנו על הסקיצה של סרטוני הוידאו שהוא החל לערוך על מנת לבדוק את ההתאמה בין הויזואליה לסאונד. את שלב העבודה סיימנו אחרי פחות משעה. אח"כ ישבנו ושוחחנו. הוא סיפר לי על עצמו, על החלומות שלו, על דברים שהטרידו אותו באותה עת. כשנפרדנו הוא המשיך לענייני חיי הלילה ואני המשכתי הביתה. זו גם היתה הפעם האחרונה בה ראיתי אותו. את המשך העבודה המשותפת עשינו בטלפונים ובסקייפ. עם העברת החומרים למערכת המגאזין כל אחד מאיתנו המשיך לדרכו. דיברנו על האפשרות לעבוד שוב ביחד ועל איך כדאי לעשות את הדברים בפעם הבאה… פעם שלא תתממש…

במהלך היכרותנו המאוד קצרה התרשמתי מהעדינות שלו. מהשקט שהוא שידר. מהאינטיליגנציה, הרצינות והמקצועיות בהן הוא התנהל. מותו על עמדת הדי-ג'י, שנשמע כמו תסריט רע, קטע את כל חלומות העתיד שהיו לו. בכתבה שהתפרסמה בYNET מס' שעות לאחר מותו מצוטט אחיו של בר שאומר "הוא מת כשהוא עושה את מה שהכי אהב". אולי אפשר למצוא בכך מעט נחמה. יהי זכרו ברוך.

.

.

הכתבה "רואים את הצלילים" לה בר היה שותף מופיעה בגיליון זוז-סאונד

http://fifthissue.zoozmag.com/ – עמודים 56-57

מירב רהט
יוצרת, אוצרת, חוקרת, כותבת ומרצה אודות עיצוב-אמנות-תרבות ומגמות בעיצוב עכשווי. http://meravrahat.wordpress.com