לזכור את עצמי…

להספיק לארגן את הבית, להשקיע בגדולה, לטפל בקטנה ועוד ועוד ובתוך כל זה לזכור גם את עצמי.

בחורה עם מחשב נייד

להספיק לארגן את הבית, להשקיע בגדולה, לטפל בקטנה ועוד ועוד ובתוך כל זה לזכור גם את עצמי.

בראש ובראשונה לישון ולאכול משימות לא פשוטות שבימי הרווקות כלל לא הטרידו את מוחי. מי היה צריך אז אוכל או שינה? אני לא! בקלות יכולתי לישון מעט שעות או לשכוח לאכול במשך יום שלם כמעט ומאז היום בו התקדשתי או יותר נכון מהיום בו הריתי (שלא היה הרבה אחרי) הפכו המושגים הללו לחלק בלתי נפרד ממני.

לא, לא נעשיתי אכלנית יתכן וצריך לומר הלוואי והייתי נדבקת קצת בצורך של אנשים לאכול ולא אני ממש לא בדיאטה או חלילה אנורקסית. פשוט לא מרגישה צורך לאכול. אחד הקשיים הגדולים שלי בהריון או הנקה זה הכורח לאכול ולא סתם לנשנש, אלא להשתדל להכניס דברים בריאים לגוף. עלי זה מעיק…

פעם אמרתי לבעלי שבזמן ההריון אני מרגישה שגוף זר משתלט עלי ולוקח ממני את האפשרות להחליט עבור עצמי, מעלים לזמן מסויים את האני האמיתי שלי. פתאום צריך לאכול, לשתות ולישון לחשוב על גורם זר במקום על עצמי. פתאום אנשים שסביב דואגים כביכול לי, אבל כמו שחמותי אומרת כשהיא באה לבשל כדי שאוכל משהו מבושל ובריא ואני מרגישה לא נעים, מתנצלת או מודה "זה בשביל הנכדה שלי…. ".

מרוב משימות וחובות אני לפעמים שוכחת את עצמי ואת זה בעלי מזכיר לי לא פעם.

בהריון האחרון הוא דאג לשלוח לי SMS  3 פעמים ביום תזכורת לאכול (תודו חמוד! (-; ), כי הוא הבין שבלי זה אני שוכחת (לא אגיד שתמיד הקשבתי להודעה לפעמים לא יכולתי להכניס כלום לפה, אבל זה עזר לי לזכור להכניס משהו לפה ולא להיזכר רק כשאני מתמוטטת…)

מלבד זה הוא זה שמדרבן אותי לצאת, לעשות דברים עבור עצמי ולזכור שתמיד יהיו מטלות שזועקות לטיפול ובכל שעה הילדות ירצו את אמא, אבל כדי שאמא תוכל להיות עבורן או כדי שיהיה לי כוח נפשי לעשות משהו אני צריכה למלא את עצמי באנרגיות בעזרת ספר טוב, יציאה או הרצאה מעניינת.

הוא הסיבה לכך שלמרות שיש כלים בכיור והכביסה מאיימת ליפול אני יושבת עכשיו וכותבת, כי זה עושה לי טוב, כי הקטנה ישנה והגדולה עדיין במסגרת וזה הזמן שלי ורק שלי.

את המטלות הביתיות  אפשר איכשהו לעשות גם כשהבנות ערות (לא תמיד אבל… (-; ), אבל שקט כמו עכשיו, זמן טוב להרהורים ולישיבה על המחשב לא יהיה בשעות הקרובות…

אט אט ההבנה כיצד לשלב את הצרכים האישיים שלי ולהספיק הכל תשתרש אצלי ובינתיים מזל שיש מי שמזכיר לי לזכור כשאני שוכחת…