לו רק הייתה בי גלילת חצילים מפעמת…

כמה שהייתי רוצה לכתוב מתכונים. עיצות מועילות לשיפור חיי המין, לעיצוב הסלון.
כמה שהייתי רוצה לכתוב חולין וגוונים של ליפסטיקים.
אבל זה לא נכתב לי. זה לא מצליח לי, בינתיים…

כל כך וממש הייתי רוצה לכתוב גלילת חצילים.

הייתי כותבת אותה עם גבינת עיזים ועגבניות מיובשות בשמש טובה. הייתי מוסיפה לחצילים יוגורט איכותי מלא בעשבי תיבול שהרגע קטפתי בגינה, מלח גס שהשיניים הנוגסות יגרסו. ושמן זית. בכלל לא הייתי מתקמצנת על השמן. בצלחת מצוירת הייתי מגישה. עם לחם קשה קליפה ומתפוצפץ.

ככה הייתי רוצה לכתוב גלילת חצילים.

גם הייתי מאד שמחה לכתוב קלילות, דברי חולין.

בצבעי פסטל הייתי רושמת אותם. מאיירת ביד קלה סיפורי יומיום, מזמזמת להיט מהרדיו ומרקידה קלות את הישבן. חצאית משבצות אדום-לבן וחולצה פשוטה לבנה הייתי לובשת. שערי אסוף על תנוכי האוזניים עגילי חישוק.

הייתי רוצה לכתוב ענני נוצה, עוגת יומולדת. ארגז חול. לכתוב שוק ריחני, צבעוני.  הייתי רוצה לכתוב לידה. שמחה. מפגש מחודש.

הייתי רוצה לכתוב "מאה שנים של בדידות". הייתי רוצה לכתוב מסיבה וממש להתכוון לזה.

הייתי כותבת מוסיקה ואפשר היה לראות אותה והיא הייתה נוכחת וכל מי שהיה רוצה היה אוחז בכנפיה ועולה לסיבוב, גג פתוח ודרך לאין סוף.

הייתי רוצה לכתוב איפור. ולהתאים גוון מדויק של מייק-אפ או שפתון. תחבושת היגיינית חדשנית סופגת במיוחד, בלי ריח, בלי טעם, ללא אלכוהול.

לק. מסקרה. לחזות מה יהיו הצבעים של החורף הבא, האריגים, אורך החצאית גובה המותן.

הייתי רוצה לכתוב מושחת, נוטף תשוקות. להציע הצעות שטרם שמעתם כמותן. שלא תוכלו לתאר שבכלל אפשר. אבל אז אכתוב שכדאי ומי שלא מנסה מפסיד.

אכתוב רוטט. מתפנק. לא תוכלו בכלל לנחש שזו אני. אכתוב מילים שאני בכלל לא מסוגלת להגיד, אבל כשאכתוב אותן הן פשוט יטפטפו החוצה כאילו ביקשו שיטיחו אותן אל פה כבר מזמן. אני אלקק את השפתיים, אתהדר בנוצות מסנוורות עיניים ואז כולכם תראו שאני יכולה.

יכולה לכתוב חצילים וענן ובנאליות וזין.

בינתיים אני כותבת מילים שלי. עקיפות מעודנות. לבושות בבגדי החוץ שלהן לא בחלוק הבית. בינתיים אכתוב את הסיפורים שיש לי לספר.

אכתוב על אמא שלי שבכל פעם מכריזה שזה הסוף. זהו עידית היא אומרת, זה הסוף. ואני שותקת. כי הסוף ארוך נורא. נורא ארוך לה. ודעיכה כך נראה לי אכזרית ממוות. וייסורי הנשמה הדואבת שקולים לכיבוש, לאין מים זורמים לאין אוכל. קח אותי היא מבקשת. והוא לא עונה. הוא לא פנוי למשחקים. תהיי רצינית הוא עונה לה, את לא באמת משתדלת. בסוף אני אמות היא אומרת. אני יודעת אמא אני עונה. אני יודעת אמא. נחכה עוד קצת אני לוחשת. בסוף תמותי, אני יודעת. מה שממך עדיין חי, אני לוחשת. מה שנשאר.

(אני מתגעגעת כל כך אלייך אמא, הלב שלי אומר. אני אוהבת את האצבעות שלך הארוכות, את ההצחקות. אני אוהבת שיכולתי להאמין לך, פעם כשהייתי קטנה, אני זוכרת שפעם מזמן יכולתי להאמין בך. היית כל כך יפה אמא שלי. ויכולתי לראות אז כשעוד היו לי העיניים הקטנות.)

אני אכתוב עכשיו על הנצחונות שלי. את כל גביעי הזהב, כל עיטורי הכבוד, אכתוב את כל הסוסים המנצחים שלי.

אכתוב את מה שאני יודעת. את מה שכבר למדתי. אני אשתדל שלא לכתוב רק על כואב ועצוב. כי האמת היא שזה ממש לא כל מה שאני יודעת.

אני יודעת מצחיק, ומעניין. אני יודעת מכווץ ומטריד. נכון, מתקשה בסתמי, ביומיומי… גדולה בלכתוב קירח, בכורה, משופם (הוא גילח!!), קופצני ותינוקת הקסם.

ענקית בלכתוב ילדים אסופים. יכולה לכתוב לילות ודמעות חלומות ותקוות. יכולה לכתוב חי, צומח דומם. אבק. כביסה, כלים בכיור. חתול, קקי מסריח של חתול.

אני חושבת שאני יכולה לכתוב אהבה וזה יהיה אמין. גם שמנה.

ובסוף אנסה לדחוף איזו תובנה או מוסר השכל כדי שהקורא ייצא עם משהו. הכי כייף לצאת עם משהו. קערית חימר קטנה או ציור. עוגיות ארוזות במפית.

ואז, איישר את השורות, אתקן את השגיאות,  ואקרא שוב מה שכתבתי. ואחשוב: הלוואי ויכולתי לכתוב גלילת חצילים, הרי לא הייתי חוסכת בשמן.

אז איפה המשהו לקחת הביתה?

הנה שיר…

" היא כאן, בעולם הזה, למעלה משנה. ובעולם הזה לא הכל נחקר, ולא הכל נמצא בשליטה.

עכשיו הזמן לנסות את הדברים שאינם יכולים לנוע בכח עצמם.

צריך לעזר להם בזה, להזיז, לדחף, להעתיק אותם ממקומם.

לא כלם רוצים בזאת, למשל הארון, המזנון, הקירות העקשים, השולחן.

אבל כבר המפה על השלחן קשה הערף – אם תיטיב לאחז בשוליה – מגלה נטיה לנסע.

ועל המפה כוסות, צלוחיות, כד חלב קטן, כפיות, קערית והם רועדים מחשק.

מענין מאד, באיזו תנועה יבחרו, כשיאבד שווי משקלם בקצה: מסע על פני התקרה? מעוף סביב המנורה? קפיצה אל אדן החלון וממנו אל העץ?

מר ניוטון לא שייך עדין כלל לענין. יביט לו מהשמים וינפנף בידיו.

הנסוי הזה חיב להערך. והוא יערך "

ויסלבה שימבורסקה 2002

מפולנית דוד וינפלד