לו הייתי רוטשילד

בקיבוץ השיתופי של פעם היה מונח שנקרא שנת חופש. מותר היה לעזוב את הקיבוץ לכמעט שנה בלי לאבד את הזכויות שצברת בו כחבר. אני רוצה שנת חופש מהחיים שלי. אפשר?

IMGP4012

צילום: ארז וולך

מה הייתי עושה עם שנת חופש, בלי לחשוש לעבודה שלי ושל החצי? בלי לדפוק חשבון להוצאות?

זו שאלה ממש קלה. הייתי מעמיסה את הילדים, את החצי, ואופר (לשמירת השפיות) ויוצאת לשנה ברחבי אירופה. עם סיכוי להגיע ליבשת אחרת אם נמצה לפני שתסתיים השנה.

IMGP4092

ספרד. צילום: ארז וולך

אני יודעת שזה לא יעד נחשב במיוחד, אירופה. כלומר הייתי אמורה לומר מחוף לחוף בארה"ב. או פארקי שעשועים ברחבי העולם כולו (בכ"ז, אני מפנטזת לסוע עם 4 קטנטנים). או יפן. או משהו כזה. אבל אירופה תמיד משכה אותי, ובנתיים היא עוד לא איכזבה. תמיד יש לי הרגשה שיש עוד המון מה לראות, וחבל שלא טסתי לחודש שלם.

IMGP1595

כרתים, צילום: ארז וולך

הכל כבר יושב לי בראש (מלבד מי ישמור לנו על החתולה).

חלק מהטיול יהיה בסטייל, מלונות וכאלה. חלקו בטח יהיה הגיוני יותר עם קרוואן. פעם בשבוע נצא רק שנינו ונשאיר את האופר עם הילדים, בשאר הערבים ניתן לה זמן חופשי, שגם היא תהנה.

נתחיל באיטליה, או ביוון. אלו שתי הארצות שהכי הכי מושכות אותי. ומשם כבר נראה לאן נזרום. לא נחליט יותר מידי מראש. רק חובה להגיע גם לאנגליה.

DSC_5976

איטליה, צילום שלי

אני חושבת שזו תהיה הזדמנות מדהימה עבורינו כמשפחה, לחוויה שלא תישכח כל החיים. ושהילדים ילמדו בה הרבה יותר מאשר מה שהם יפסידו בבית הספר ובגנים.

כמובן שחלק מהטיול יכלול דברים לילדים, יורו דיסני למשל, או פארקי שעשועים. אבל הוא חייב לעניין בראש ובראשונה אותי. כי הרי כבר אמרנו – זו הפנטזיה *שלי*, אז יהיו הרבה מוזיאונים, והרבה סמטאות ציוריות, וגם עתיקות וארמונות וסתם רחובות עם בתים יפיפיים כמו שיש רק באירופה, ובעיקר הרבה הרבה חופי ים.

IMGP7419

יוון, צילום: ארז וולך

פעם בשבוע נצא, רק שנינו, אני והחצי. זה הרבה יותר ממה שיש לנו בשבוע רגיל בחיינו הרגילים. נלך לאופרה, או נאכל במסעדה הכשרה הכי שווה בעיר. או סתם נשב ונביט בגלים על החוף. העיקר שיהיה לנו גם זמן זוגי, הזדמנות לרומנטיקה.

04730016

טורקיה, צילום: ארז וולך

בנתיים הכל נשאר בגדר חלום. אפילו טיסה קצרה עם כל הילדים נשמעת לי מעל ומעבר ליכולתנו. (לא סתם מופיעה לה אופר בפנטזיה. היא צורך בסיסי אפילו לשלב הטיסה). אני יודעת שיש אמיצים שעושים את זה, אבל אחרי טיסה עם ראם בלבד אני מתקשה להבין איך אפשר להסתדר עם יותר מבוגרים מילדים בטיסה.

אז אין אפשרות לצאת מהעבודה לשנה ואז לשוב אליה, ואין כסף לממן טיסות ואופר, ואין באמת שום צ'אנס לממש את הפנטזיה הזו. אז מה? נחמד לחלום לפעמים. ובנתיים אנחנו מסתפקים בטיולים פה קרוב לבית, ובנסיעות למקומות אחרים בארץ בזמן החופשים. גם בזה יש עונג.

IMGP8107

פה בקיבוץ, צילום: ארז וולך