אי שם בקיץ אמרו לי, "פני, 3 חודשים חינם עלינו, נתעלל בך". אמרתי לעצמי, "מה אני לא אקח?" וככה באמצע החיים, לקראת משבר גיל 42 (קיים, בטח שקיים כזה משבר, אצלי במוח המפותל שלי), עם התואר לוויתן יבשה נפוץ או סתם בטטת כורסה מצויה ומשקל עודף רב, מצאתי את עצמי מסכימה להצטרף לנבחרת של 12 נשים לשלושה חודשי אימון אינטנסיביים בליווי מאמנת צמודה ותזונאית, בפרויקט המשותף החדש של סלונה והולמס פלייס.
הסיבה לקבלת החלטה משנת חיים זו היא שפשוט לא מצאתי בגדים שאהבתי במידתי ובעיקר ג'ינס שחשקה בו נפשי, כי מסתבר שהבריאות שלי היא שחקן משני במערכה. כן כזו "עמוקה" אני.
אז הגיע המועד הידוע כאחרי החגים, וזהו, אי אפשר היה להתחמק מזה יותר. כמי שלא ראתה חדר כושר מבפנים או מבחוץ כבר כ-13 שנים, מאוד קיוויתי שלא יצטרכו לומר עליי קדיש אחרי האימון הראשון אבל רק ליתר ביטחון, הלכתי לחפור לי את הקבר הוירטואלי שלי בו ברגע על כל צרה שלא תבוא.
לאימון הראשון הגעתי בחשש, ובצעדי דילוג עליזים של פיל נפלתי לזרועותיהן המחבקות והמעודדות של נבחרת JELLY LEGS, הלא היא קבוצת הנשים החזקות והמשובחות אליה אני משתייכת ועמה במשך שלושת החודשים הקרובים, בדם, יזע ודמעות, הרבה דמעות ככל הנראה, אשנה את אורח החיים שלי, אשיל ממשקלי, ואצר את היקפיי ולכך אני מצפה בקוצר רוח.
את האימון שרדתי בשלום. בשורה התחתונה, לא התעלפתי, לא חטפתי התקף אסטמה ולא ויתרתי לעצמי למרות שעשיתי הכרות עם כמה קבוצות שרירים שלא ידעתי על קיומם. למרות הבטחותיה של המאמנת המסורה שלנו מלי, הקורעת מצחוק ואת התחת, אין חשש שחדר הכושר יהפוך למקום מפלט, ופעילות גופנית לא תהפוך כנראה להתמכרות, ההתמכרות לשופינג אונליין גוזלת את כל זמני. לזכותי ייאמר שאני חסכונית בדרכי שלי, ונעלי הספורט הקודמות שלי החזיקו מעמד 15 שנים מחוסר שימוש. עם זאת, אין לי ספק שהפעילות הגופנית תהפוך לחלק בלתי נפרד מחיי גם אם זה יעלה לי בדם, כי בכל זאת צריך לאזן איכשהו את חיבתי העמוקה לאוכל.
אז נעים מאוד, אני פני ואני כאן כי אני מזוכיסטית. מצפה בכיליון עיניים לקריעת התחת שמחכה לי בשלושת החודשים הקרובים. הצטרפו אליי במסע אל הג'ינס הנחשק, עצמות הלחיים המודגשות והפיגורה החדשה באתגר החיים הטובים של סלונה והולמס פלייס, כי שינוי נדרש כאן.
