להתרחק כדי לצמוח, להתקרב כדי לצמוח

התנועה נמצאת בלב הקשר. כל קשר. כך אני מגלה בימים אלה. יש בחיי הרבה קשרים, עמוקים יותר או פחות, מחוייבים יותר או פחות, מבחירה כזו או אחרת, ובכולם אני יכולה להרגיש את התנועה על הציר קרוב-רחוק.

בחורה עם מחשב נייד

בתקופה האחרונה אני בוחנת חלק נכבד מן הקשרים בחיי, מתבוננת עליהם ובודקת מה המרחב הנחוץ לי כדי לאפשר לעצמי את הצמיחה האישית שלי ואת הצמיחה של הקשר עצמו. בכל אחד מן הקשרים שלי אני רואה צורך אחר ועכשיו אני בודקת אחד אחד מה הכי מתאים – לי ולמי שמולי.

למשל: קשר קרוב, מיטיב, מטפח ומעשיר, שמאפשר לי התבוננות פנימה, בדיקה וצמיחה, ועל אף כל אלו, הגיע הרגע שבו הרגשתי כמו אותו פעוט שמרגיש צורך להתרחק מהוריו כדי לחקור את העולם בלי להתנתק מהביטחון שהם מציעים לו. ממש כאותו פעוט אני בודקת את יכולותי ואת עצמאותי תוך שאני זורקת מבט לאחור לקבל ביטחון. לא במילה, אפילו לא במבט, מספיק לי שהקשר ממשיך להתקיים.

ויש גם קשר אחר ובו תכנים מעורבים: גם מיטיב במובנים רבים, מאפשר לי בדיקה של דפוסים ישנים והתנהגויות חדשות, אבל גם מביא קושי לתקשר באזורים מסויימים ועימו כאב וצער. כאן אני מרגישה שהמרחק מאפשר לי התבוננות מעורבת פחות על הקשר, שתאפשר, כך אני מקווה, לשנות את צורתו כדי ליהנות מחלקיו המאירים ולוותר על חלקיו המכאיבים.

התקרבות. מפתיע אותי לראות איך תנועה הפוכה בתוך קשר יכולה להביא אותי לאותם מקומות עם עצמי. בחלק מן הקשרים דווקא המרחק היחסי אינו מאפשר את האותנטיות ואת הקירבה. כאן אני מנסה לצמצם את המרחק, לבדוק איך אפשר לקרב ולהתקרב, כדי שאוכל-נוכל לצמוח ביחד ולהעמיק את הקשר. כך אני מוצאת את עצמי מקרבת אלי את מי שאליהם מתאפשר לי להביא את כל חלקי כפי שהם ולהרגיש בטוחה ומוגנת. ככל שאני מתקרבת, יותר חלקים מסכימים להיחשף, וככל שהחשיפה מתאפשרת, ההנאה הפשוטה והבסיסית מקשר מקבל ואמיתי מעמיקה.

קשרים חדשים. טריטוריה מרתקת בפני עצמה. לאחרונה מזדמן לי לבדוק עם עצמי איך אני בונה קשר חדש תוך שאני מיישמת את הכלים שרכשתי, את הלקחים שלמדתי, את התובנות שהפנמתי. כאן אני מזהה את הדפוסים המוכרים לי מהעבר שמפעילים בתוכי את כל מה שהיכרתי תמיד. אלא שעכשיו יש לי הזדמנות להיות כנה עם עצמי, להסתכל בעיניים פקוחות שאינן שיפוטיות ואינן מבקרות, ולבחור אחרת, טוב יותר עבורי, טוב יותר לקשר. זה לא אומר שאני מצליחה, כי דפוסים של ארבעים ומשהו שנים לא הולכים ברגל, אבל אני בהחלט בדרך, וזה טוב. זו התחלה, ובשבילי התחלה היא ממש כמו להרכיב משקפיים ורודים.

א. חסרת תקנה
כשמי כן אני: אופטימית חסרת תקנה, בעלת נטייה מעצבנת למצוא את הטוב בכל דבר. אז למה לא לעשות עם זה משהו מועיל? הבלוג הזה, כך אני מקווה, יכריח אותי לחבוש את המשקפים הוורודים לכל מקום ויזין את נטיית האופי הזו, אם במקרה אניח אותה לרגע בצד.