להתנשק בסילבסטר? מי סופר?

10, 9, 8, 7 .. מה יקרה כשיתגלה האפס?

בחורה עם מחשב נייד

 

10, 9, 8, 7 השעון סופר, המנחה התורן צורח בקולי קולות כמו לפני פצצה שתכף תתפוצץ. 6, 5, 4, 3, אני כבר עוצם עיניי, מחייך אך במידה כדי לא לעוות את שפתיי. 2, הגוף מתכווץ לכדי מקום מפגש אחד מצומצם. 1, אפס!! כן, כן, אני אפס.. שוב לא מצאתי עם מי להתנשק בסילבסטר.

מתרגל כל שנה את "התכוננות" הזו של לפני הנשיקה, אבל מגיע אל ה"אפס" כאפס אמיתי. נטול שפתיים שכנגד, חד נשיקתי, רב אומללי, יתום ממגע עם המין השני ולו לטובת מצווה של דת שאינה שלי.

כולם סביבי בשיא הפעילות, כבר מזמן הספירה הגיעה ל 24, הגיעה אפילו עד לפברואר והם.. מתנשקים כאילו אין מי שמקנא על ידם. ככה זה הנוצרים, מעניין אותם רק התחת של מי שמנשקת אותם.

חיפשתי פתרונות, ניסיתי להתחיל, הטבלתי את עצמי בבושם, בכנרת, בירדן עד שקפאו לי היורשים. כלום, נאדה. כתבתי להן שירים, למדתי עוגב, הפכתי לנער מקהלה תוך כדי ניצול הקור של הירדן – שום כלום, זירו. אף אחת לא מוכנה להקריב את פיה למען פי הקמל.

אכלתי לחם קודש, טסתי לרומא, מחלתי על חטאי הוותיקן, לבשתי גלימות, יישרתי את האף, התחננתי, ירדתי על ברכיי – נשארתי ערירי ופי בידי.

אין ספק שזה מעורר כעס אמיתי. הרי מה לא עשינו למען הנוצרים? יצרנו להם דרמה אמיתית, אינסופית, עם "מי צלב את ישו?" והוא בכלל אחד משלנו, אחד שלא גמר מסלול ויצא על גימלים, או יותר נכון צלבים. נתנו להם מידי פעם את הארץ, את החיטה והשעורה והחלב וכל השאר. אז מה הם כופים עלינו את ההתנשקות הזו בתום השנה האזרחית, הקלנדרית, או איך שלא תקראו לה?

בסדר, הבנו שתשע"א זה לא טרנדי, נשמע זקן, מיושן, חסר מעוף. גרוני כזה, עם סנדלים תנ"כיים ואילו שנת 2011 זה פאשן! גלורי! גלאמר! ועוד כל מיני מילים שנגמרות בסימן קריאה וזיקוק. אז מה? היינו קודם. יש לנו זכות להתנשק מתי שאנחנו רוצים. רק ש..אין כל כך עם מי, עם מה.

אפילו המראה שלי מסרבת ומטילה ענן של הבל פה בכל פעם שאני מנסה לשדל אותה לדבר עבירה.

תם הטקס, הקונפטי רובץ ורווי בבירה, הכיסאות כבר הפוכים, המטאטא מיילל על מר גורלו, המגבים גורפים את השנה החולפת והמתנשקים כבר מזמן עברו לכל מיני מילים שאסור לכתוב לפני השעה עשר בלילה.

ישוב לי על הכסא האחרון, מביט בתנועות של המנקים, של המנקות, מרגיש כי תכף יבוא המטאטא שיגרוף אותי אל ההיסטוריה של אלו שלא התנשקו מעולם בסילבסטר, שלא לדבר על נשיקות שבשיגרה.

"הלו, הי, אתה יכול להרים ת'רגליים?" ..הבטתי בה, בשואלת. נעימה למראה, קשוחה אחיזתה במוט המנקֶּה.

"נו, אני סופרת עד עשר, תרים ת'רגליים אמרתי!".

"את יכולה לספור הפוך?" שאלתי.

"נו, תרים כבר!"

10, 9, 8, היא סופרת ועיניה רכות למרות נצנוצי הסבון בדלי,

7, 6, 5, 4, קימורי גופה ניכרים למרות חלוקה רחב המידות,

 3, 2, נעמדתי על רגליי..

1, אפס!! הצמדתי את שפתיי..

במקום אחר, בסיפור לא דמיוני, זו הייתה הטרדה של ממש, אבל היא, הניפה ריסיה ומצאה כי טוב המחזה. נשארנו כך, צמודי גורל ושפתיים, כאשר שאר המנקים מוחאים כפיים, המשכנו כך עד שהספירה הגיעה ל 24, הגיעה עד לפברואר ואפילו מרץ. התחתנו, כבר לא צריך להתאמץ.