להתנחם בשיפון

נפט בים, אפר באוויר ושחיתויות ביבשה. יש מי שמוצא נחמה באפיית לחם שיפון

הנחמות של הערבוב

המצב לא משהו. לא בארץ, לא בעולם. פרשת הולילנדכלכלות נופלות באירופה, כתם נפט במפרץ מקסיקו. זה מעכב את האביב. קשה לעכל את הכל. עדיף לעכל לחם טעים, לנוח קצת, להניח את הראש בעדינות על פרוסה רכה – כל שכן שבזמן האחרון הנחתום החליט להקדיש תשומת לב רבה יותר ללחם שיפון, זה עם הקמח המוזר, האפור משהו.

החלטנו להתחיל לעבוד מיד ולפנות לעצמנו את זמן ההתפחה לארוחת צהריים. הנחתום שם את המים והשמרים המפוררים בקערת המיקסר והתחיל בערבוב. אני הוספתי את הקמח והסוכר. גוש הבצק המתהווה המשיך להתערבל במיקסר במהירות נמוכה כ-8 דקות, תוך שהנחתום טפטף את השמן פנימה. רק אז הוספתי את המלח (לפי הוראותיו של הנחתום, ששפע תובנות חדשות לגבי לחם שיפון).

ערבבנו עוד 5 דקות. הנחתום העביר את הבצק לקערת התפחה שקימחתי קלות וכיסה (הבצק יהיה מאוד רטוב וצריך להישאר כך). יש להשאיר את הבצק להתפחה של כשעה עד להכפלת הנפח.

ההירהורים שבין ההתפחות

שטפתי את ידי והרהרתי… כמה זמן עבר מאז שפגשתי את הנחתום לראשונה? ואיך דברים שלא ראיתי משם, מהכאן של אז, נראים מהכאן של היום. כמה נוח אני מרגיש במטבח בימי האפייה האלה, בין החתולים, העציצים ובכלל בבית הזה והשכונה הזאת, שהיא לא השכונה שלי, אבל בינתיים קצת כן, ולצד והנחתום, שנעשה בינתיים חבר של אמת. חלמתי בהקיץ, אבל נגיעה קלה בכתף העירה אותי לבקבוק בירה צונן שנח בידו, מול עיניי. כיף לנו לשתות ביחד.

סיימנו את הבירה. החתולים ישנו. בחוץ היה חמים. התנודה הקלה בעצים העידה על משב רוח. יצאנו החוצה לדוכן הסביח המקומי. הרבה עמבה. מי היה מאמין שאני אוהב עמבה… אבל בתקופה האחרונה אפשר לשחק במשחק של "מי היה מאמין" ביחס להרבה דברים שקורים לי.

אחרי הסביח (והעמבה) הגיע תורו של הקפה. אז חזרנו הביתה. החתולים עדיין לא התעוררו. הנחתום ואני הסכמנו שממש קשה להם. וגם לנו. אז כדי שיהיה קשה עוד יותר, הוצאתי את הבצק מקערת ההתפחה, חילקתי אותו לשתיים והעברתי אותו לשתי תבניות של 6 × 10 × 25. התבניות שומנו מראש בשמן זית וקומחו כדי למנוע את הידבקות הבצק לתבנית. הנחתום הרטיב קלות את הבצק ואני ציפיתי בגרעיני הדלעת. כיסינו את התבניות בנילון צמיד להתפחה שניה, עד שהבצק יגיע לגובה התבנית.

עם סיום ההתפחה השניה הכנסנו את התבניות לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות. משך האפייה הוא 30-40 דקות, עד שהטמפרטורה הפנימית של הלחם מגיעה ל-95 מעלות, או שמוציאים מהתבנית ונוקשים על תחתית הכיכר כדי לקבל צליל חלול. עם סיום האפייה הוצאנו את הכיכרות מהתבניות והנחנו על רשת לקירור.

הדיבורים שלפני ההתקררות

ואז הגיע הזמן לבדוק את הפסטיס החדש שנחת בבר המשקאות של הנחתום. קוביית קרח נחתה בכוס, ותוך כדי לגימה נזכרתי שנדפק לי המחשב. חבל שאי אפשר פשוט לאפות חדש. הנחתום ואני העברנו את הזמן בדיבורים. אחר כך הלחם התקרר, אז טעמנו ממנו והתעלפנו מעצמנו. ואחרי אחר כך המשכנו לדבר.

הרכיבים:

  • 750 גרם מים קרים
  • 40 גרם שמרים טריים
  • 500 גרם קמח לחם
  • 500 גרם קמח שיפון
  • 10 גרם סוכר
  • 60 גרם שמן זית
  • 20 גרם מלח
  • 60 גרם גרעיני דלעת

לבלוג "לחם חי" של זוהר והנחתום