קארין שור שאלה שאלה פשוטה : "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו" , היא בקשה שנכתוב על התנדבות משהו קטן (או גדול) לכבוד השנה החדשה . הראש שלי ישר מתמלא מחשבות. ככה זה אצלי מישהו זורק רעיון , ואני ישר חושבת על עשרים פתרונות, , שלושה פרויקטים , ועשר אפשרויות שמובילות לחמישים רעיונות אחרים . ואני באמת רציתי להתנדב לתרום השנה . בדיוק בזמן!
בהתחלה רציתי לספר על קייטנת אלו"ט שבה השתתפתי, מטעם היותי "מלכת מדבר" (מלכת המדבר יוזמת התנדבות בקהילה) . רציתי לספר איך בחדר קטן במתנ"ס בקריית יובל , נער אוטיסט , שכלל לא מדבר הצליח להסביר לי איזה שיר הוא רוצה לשמוע . לספר איך הוא הצליח לתקשר ואיך אני הצלחתי להבין אותו .
ואז חשבתי שאולי כדי לכתוב ארגון חוש"ן (חינוך ושינוי) שהוא מרכז החינוך וההסברה של קהילת הלבטב"ק בישראל . שבה מתנדבים מגיעים לבתי ספר ויחידות צבאיות ומספרים את סיפורם האישי ועונים על שאלות לכל השאלות . ולכתוב על רצוני להצטרף לשורותיהם .
ואז עצרתי , וחשבתי שוב, אולי הפעם אחשוב בקטן ? אולי כדי להפוך את ההתנדבות, את התרומה למשהו קטן יותר יום יומי . כמו שליחת אדוות קטנות של אהבה, קבלה ושמחה לעולם . והתחלתי לערוך רשימה של דברים קטנים, ממש קטנים שאוכל לעשות "על הדרך" "תוך כדי הליכה". בתקווה שאדוות מטבען לגדול ולהגיע רחוק . ובתקווה שפעולות קטנות הן משהו שקל יותר לבצע לאורך כל השנה
אז הנה רשימת האדוות שלי ( לא סופית , לא סגורה משתנה כל הזמן )
- לקנות לשומר בסופר בקבוק מים, לתת לו בעדינות "תודה על העבודה, חשבתי שאולי תרצה"
- לשים אוכל ומים לבעלי החיים ברחוב שלי , לכל הציפורים הקיפודים, הכלבים והחתולים שמסתובבים ברחוב . וכן אנסה לא לדרוך על שבלולים.
- לקחת את הזבל של השכנה , לפעמים קשה לה להגיע לזבל , לדפוק בדלת ולשאול "היי אני בדרך לזרוק זבל צריכה גם?"
- לתת למישהו לעקוף אותי בתור בלי לשאול מה הסיבה רק כי נראה שהוא ממהר או כי קשה לה לעמוד בתור
- לתת למישהי להידחף לנתיב שלי , זה קשה אני יודעת . אבל שוב בלי לחושב למה הוא נדחף
- לתת קרדיט למוכר/ת בחנות גם אם אף אחד לא עזר לי , כי מה אכפת לי לתת למישהו קרדיט, לפחות מישהו ירוויח איזה בונוס .
- לתת טיפ גדול במיוחד במסעדה גם אם המלצר לא היה הכי יעיל והמלצרית לא חייכה אולי עכשיו היא תחייך
- להרים לכלוך שמצאתי ברחוב, כי הלכלוך מכער את הרחוב פוגע בסביבה
- לספר בדיחה לנהג לידי בפקק , מישהו פעם עשה לי את זה צחקתי מהבדיחה הדבילית כל הדרך הביתה
- לקחת פלייר מיותר ממישהו ולחייך , פליירים הם מיותרים אבל לעבוד בעבודה שמתעלמים ממך כל היום ומזעיפים פנים זה נורא אז חיוך אחד ישפר את היום .
לא יודעת אם כל יום אצליח לבצע אפילו אחת מהאדוות שלי , מחר אני עלולה לנפנף ביד מבטלת עלון המוגש לי . או אכעס על פקידת הבנק ואשלח את המבט הכי מאיים שלי למי שמנסה להיכנס לנתיב שלי אבל אשתדל.
אבל מחר אני אדפיס את הרשימה, אניילן אותה בכמה העתקים ואתלה בכל מקום . על הדלת , על המקרר, על מגן השמש באוטו ( לוח המכוונים תפוס J ) כדי להרגיל את העין , להרגיל את המוח. ככה זה יהפוך להרגל . לעשות את הדברים אפילו בלי סיבה סתם לגרום לאדם לחייך באמצע היום .
כל אדם עם האדוות שלו , כל אחת אם מה שמרגיש לה נכון. כל אחד יכול ליצור את רשימת האדוות שלו /שלה . אבל יום אחד ארגיש אדווה קטנה נוגעת בי ואדע שהיא חזרה אלי .