להרגיש ולגעת בגעגוע…..להיות שם

מכתב לסבתא הוא מונולוג – ביום שרציתי לגעת ולחבק אותה וידעתי שרק ממנה אני יכולה לקבל את זה בצורה שהיא מעניקה. מכיוון שהיא לא הייתה זמינה – חשבתי שלכתוב לה זה יהיה רעיון לא רע….אני מקווה שלמקומות האלה, אולי מגיע דואר ?? .. 🙂

סבתוש' שלי – המתה הכי חיה שאני מכירה….
אנשים אומרים שהזמן מרפא, אני אומרת שהזמן לא מרפא – בוודאי שלא את הכל ….ואולי טוב שכך, אולי טוב שזוכרים ונוגעים גם בטוב וגם ברע, אולי טוב שזוכרים את הצחוק אבל גם את הבכי – אבל הגעגוע…איך אומרים ג ע ג ו ע  –  באותיות שכל אחת מהן היא דמעה?
אומרים שחשוב לסגור מעגל, שחשוב לא להשאיר עניינים לא סגורים, ואני בחרתי להשאיר עניין לא סגור – אני לא רוצה להשאיר את האהבה שלי אלייך סבתא סגורה, אני רוצה שהיא תהייה פתוחה, תמיד, שתמיד תבואי לבקר אותי ואני אקפוץ אלייך לחיבוק ולשיחה….לא רוצה לסגור שום דבר – רוצה לבוא אלייך כשקשה לי, כשאני לא יודעת מה לעשות, כשאני לא יודעת איך ומה לומר, אני רוצה לבוא אלייך ולדעת שתחבקי אותי תמיד, שלא תשאלי איך ולמה ומה הוא אמר ואיך היא התנהגה, אני רוצה שתמיד, תמיד תהיי כאן בסביבה.
את הלכת לך למקום אחר, לא שאלת אותי אם זה בסדר – ובחורף האחרון כבר דהה לי קצת הסוודר, כן, הסוודר שסרגת לי פעם. את יודעת סבתוש? אני שומרת לידי צמוד צמוד את הכרית של חדר שינה שלך כי ככה גם אני מרגישה שאת לידי עוטפת אותי. את זוכרת ששכבנו ככה וראינו יחד בטלוויזיה את "בית קטן בערבה"? את זוכרת שהלכת ממני באותו יום שישי – דאגתי איך תוכלי לראות משם את התוכנית הזו פשוט כי נורא צפוף ואין מקום להכניס לשם טלוויזיה…. את יודעת סבתוש – כמעט לכל אחד יש מישהו או משהו מיוחד….וכל יום וכל שנה, אני עדיין מחכה….את חסרה לי לקפה , זה שעשית לי במיוחד עם מה שהיה אז קוביות סוכר, את זוכרת? את זוכרת שאמרתי שאין אף אחד בעולם , בעולם כולו שיאהב אותי כמו שאת אומרת, באותה צורה בדיוק, באותה דרך – ואת אמרת לי שככה אני חושבת, אבל הסתכלת לי בעיניים ושמחת בשבילי ואולי גם בשבילנו…
כל פעם מחדש שאני באה לבקר, ואני לא צריכה יום חודש ויום שנה ויום הולדת או סתם חגיגה – כל פעם שאני לא יודעת מה לעשות או מה לומר איך להתנהג ומה להחליט ואיך לקבל החלטות, אין אף אחד בעולם שיכול להיות כתובת חוץ ממך, המילים שלך והחיבוק שלך תמיד עזרו לי , גם בימים שהיה לי קשה נורא.
סבתוש – לא עברו יומיים וגם לא שנתיים וכשאני פותחת את ארון הבגדים עדיין מונח שם אותו חלוק שהיית מסתובבת איתו בבית, ככה אני רואה אותך…לא, אני לא רוצה שהדברים יהיו סגורים, אני רוצה שהדרך אלייך וממך תמיד תהייה פתוחה ואפילו לא פקק בדרך יפריע לי להגיע אלייך בחזרה.
למה חשבתי עלייך היום? למה קשה לי היום כל כך? למה זולגות הדמעות מעצמן?
הייתי היום אצל קרוב משפחה –  ופגשתי שם כל מיני כאלה שהכירו אותך, ותוך כדי שיחה הזכירו אותך המון, וכל אחד סיפר לי שוב ושוב כמה את אשה מופלאה, וכמה שסיפרו עלייך טוב ואוהב – ככה הרגשתי איך הרווחתי סבתא מדהימה, הרווחתי ונעלמת לי, ואני מחפשת את היד שלך שתעזור לי כל כך קשה לי עכשיו, והדמעות מרטיבות את ה T SHIRT שאני לובשת, הדמעות שוב מלוחות, אני שמחה שדיברו עלייך, כי כל פעם עוד סיפור ועוד אחד זה לגעת בך כל פעם מחדש, ואת כל כך קרובה לי , אבל כל כך רחוקה ואני כל אוהבת אותך נורא, וכל כך מתגעגעת, אין אף אחד בעולם שיכול לגעת בי ככה בלב שם למרות שעבר לו זמן…..הזמן לא ריפא את הגעגוע, אני לא רוצה שירפא, הלב שלי לא חולה – הלב שלי מתגעגע ורוצה להרגיש אותך שוב……אז אולי תקפצי ככה לכוס קפה?
הנכדה שלך
זאת שאוהבת אותך נורא…
תקפצי ככה לביקור (אני לא אלשין לאף אחד..)
גם אם זה לא ממש ממש חוקי