"סבתוש, את ערה"?
מסמסת לי הנכדה, וכשאני עונה בחיוב היא ממשיכה להסתמס, לא מתקשרת.
אחרי שסיימנו, הרגשתי עצב..
זהו?? גם היא עברה לסמס לי במקום לדבר איתי?
כמה חשוב לי לשמוע את צבע קולה שמגלה לי הכל:
אם היא מתגעגעת, או עסוקה וצופה בטלויזיה,
או שמחה או עייפה..
איזו ירידת מדריגה בתקשורת!
אני מבינה שזה אחד הסימפטומים של טרום גיל ההתבגרות ושהיא בסך הכל מושפעת מהסביבה,
אבל אני רוצה את המגע הישיר ואם אי אפשר עין לעין אז לפחות אוזן לאוזן..
בעצמי כבר מזמן החלטתי לוותר על כל מיני קורסים אינטרנטיים שרוצים להקל עלי את הנסיעה בכבישים הפקוקים, ומציעים לי לשבת בנוחות מול מסך המחשב בביתי, וללמוד מרחוק.
תודה אבל לא.
אני זקוקה להרגיש את אנרגיות של קבוצה לומדת חיה ומנחה חי.
מול מסך אני מאבדת קשר עם החיוניות, עם הניצוץ המיוחד שמביא כל אחד למפגש.
אם גם אתם אוהבים דברים חיים,
נהנים ללמוד בקבוצה,
להתבונן ולהתנסות מה סיפורים עושים לך ובך,
להתחבר עם אנשים חדשים ולהיות חלק מקבוצת לומדים מגוונת החוקרת בפעולה את סיפורי ראשית האנושות שלנו-
הנה הזדמנות:לינק בתגובה ראשונה.