מועדוני קוראות.
המיזם הנפלא של דורית תמיר של מפגשים נשיים על ספרים נבחרים.
הזדמנות לנשים בעלות מכנה משותף אחד לפחות – אהבת הקריאה – להיפגש פעם בחודש לדיון ספרותי, למפגש חברתי ייחודי ומעניין, לביטוי עצמי ולהעצמה נשית, על הדרך.
המפגש האחרון בישובנו דן בספרה השני של איילת גונדר גושן
"להעיר אריות"
רבות כבר נכתב על הספר הזה.
אצלנו במועדון היתה תמימות דעים שזהו אכן ספר נפלא.
שמחה להביא בפניכם מקצת מהרעיונות והדיעות שהועלו בערב הנהדר שחווינו השבוע.
להעיר אריות מרבצם.
האמנם? לא עדיף שישארו שרועים נינוחים, בלי רעש, בלי שאגות, בלי לשנות סדרי עולם…
כולנו אהבנו את הכתיבה הקולחת , הדמויות הנבנות תוך כדי הסיפור. הניתוחים הפסיכולוגיים המעמיקים של נפש האדם, ו- איך לא ? ההוייה הישראלית בהתגלמותה.
הלא זה יכול לקרות לכל אחד מאתנו, אחרי יום עבודה מלא אדרנלין כל מה שבא לעשות הוא לנסוע בג'יפ במהירות בשטחים הפתוחים, לשמוע מוזיקה רעשנית ולא לחשוב על כלום…
ופתאום מסתבר שהרגת אדם.
אדם ?
אריתראי.
הדורס, שלא לומר "הרוצח" הוא ד"ר איתן גרין, שירד לעבוד בנגב כדי להתחיל בקריירה חדשה ומתוקנת , ולהתרחק מהבוס תאב הבצע שהיה לו בבית החולים במרכז הארץ.
הוא מחליט לעזוב את הגופה ולברוח מהאתר.
איך אנו היינו מגיבים במצב דומה? הרי זה לא בלתי אפשרי… האם זוהי התנהגות אנושית ?
כמה מאיתנו נרעשו – איך אפשר בכלל לקרוא להתנהגות שכזו "אנושית" .
אז מה? אנושי זה טוב ורע זה כבר לא אנושי.
האדם הוא מכלול .
ומה עם המצפון ? איך הוא יכול להמשיך לישון בשקט לצד רעייתו האהובה (יש לומר), ולאכול ארוחת בוקר עם ילדיו הנערצים עליו… איך אפשר?
כאן מופיעה התפנית , בדמות אשתו של ההרוג שהיתה עדה לדריסה . אשה אריתראית גבוהה, יפה ומושכת ובהמשך מסתבר גם שהיא חכמה מאד, ממוקדת מטרה ויזמית.
היא סוחטת את איתן ודורשת שיקים בית חולים ארעי במוסך נטוש עבור כל האריתראים והסודנים, שהתגנבו לארץ כדי למצוא לעצמם פרנסה, מסתננים בלתי חוקיים בעליל, ששום מערכת בארץ אינה מכירה בהם, לא כל שכן מערכת הבריאות.
אשתו של איתן, ליאת, גם היא מוצגת בספר כדמות ייחודית שהגיעה לתפקיד חשוב – לא פחות ולא יותר – כחוקרת משטרה, החוקרת את מותו של האריתראי…
דמויות מעניינות מסתובבות בספר. החל בסבתה של ליאת הרואה את הבלתי נראה וכלה במרציאנו, החוקר במשטרה , דרך גיא דוידוביץ "הקיבוצניק" המרושע….
והנה, אני כמעט מספרת את כל הסיפור …
יש מידה של סטריאוטיפיות בדמויות – והיו שאמרו אפילו שובל של גזענות ואפליה עדתית , אבל לצערנו זוהי מעין מראה המוצבת לנגד עינינו.
כאלה אנחנו !
והסוף? האם הוא טוב?
נראה שזה הטוב ביותר שניתן היה לצפות לאחר פשע נתעב שכזה.
נקודות נוספות הועלו על ידי חברות הקבוצה – מישהי חושבת שהאיור על הכריכה עושה שירות טוב לממד הפסיכולוגי בספר. האדם הפנימי, הישן כתינוק, ה"לבן", והתחפושת השחורה שהוא עוטה, שראשה השחור והמנותק מאיים על הראש הלבן הרדום.
מישהי אחרת סבורה שהשמות בספר לא נבחרו באקראי ויש לכל שם משמעות : פרופ' זכאי- הבוס שלוקח שלמונים, גיבור הספר – איתן , שאינו איתן כלל והוא מתמוטט מול עינינו המשתאות. ועוד
לאחר מפגש שכזה תמיד נגלים נושאים ונקודות שלא חשבנו עליהם במהלך הקריאה. סיעור המוחות המשותף הוא המעלה אותם, ומביא ערך מוסף לקריאה.
ספר מוצלח כל כך ! תענוג לקרוא.
בהתלהבותנו הרבה מאופן כתיבתה של איילת גונדר גושן החלטנו שבחודש הבא נקרא את ספרה הראשון "לילה אחד ,מרקוביץ" .
