להישבר ולצאת בחיים

"את יכולה להיות הבחורה הכי מוצלחת, הכי יפה, הכי מוכשרת, בעלת ביטחון עצמי גבוה ומצליחה בכל מה שאת עושה. כשזה מגיע לגבר שאת רוצה אותו, את חוזרת להתנהג כמו ילדה קטנה, עם כל האמונות והפחדים שמנהלים אותך. כך אמרה לי טל, עם דמעות בעיניים כשנפגשנו בבית קפה".

הסתכלתי עליה בעצב. חברתי הטובה, המדהימה, המצליחה וזו שמשיגה כל דבר שרוצה בחיים שלה, ממש הכל, כל גבר שהיא רוצה יכול להיות שלה ופתאום היא נשברת. הבעיה מתחילה כשהיא רוצה גברים שרוצים אותה לרגע, אוהבים אותה כאן ועכשיו ואחר כך פתאום נעלמים להם, עפים לפרח אחר. שוברי הלבבות האלה. זה מפרק אותה.
ניסיתי להבין ממנה קצת יותר, מה הבעיה של בחורה כמוה לעבור הלאה, להגיד לעצמה, שזה הפסד שלהם ושהיא עוד תמצא את מי שבאמת יאהב ויעריך אותה בלי כל המשחקים האלה.

"אני כל פעם נשארת עם בור בלב" היא אמרה לי". עד שאני מוכנה להתמסר ולתת מעצמי, אני מצפה לקבל בחזרה ופתאום כשאני לא מקבלת את אותה אהבה זה הורס אותי. אני אומרת לעצמי, איך יכול להיות שאני כזאת מקסימה ויכולה להיפתח ולהיחשף, והצד השני פשוט נבהל מזה או לא מחפש את זה, אלא פשוט רוצה ליהנות באותו רגע וללכת, להמשיך הלאה. אני לא יכולה כבר ככה". היא ממשיכה והדמעות לא פוסקות. "אני חיה כל הזמן בתחושת חוסר, חסך, רצון לעוד. לא מצליחה להסתכל באותו רגע על הדברים הטובים בחיי, רק על מה שאין לי באותו רגע, את הפנטזיה שרקמתי לי בראש, שכנראה לא תתממש לעולם".

 לב שבור1

אני יושבת מולה ודומעת, לא רק בגלל שאני כל כך מבינה מה שהיא אומרת לי, יותר בגלל שאני מבינה כמה אמונות שהוטבעו בה בגיל צעיר מנהלות אותה (כמו את כולנו) גם כאדם  מבוגר ומחזירות אותה להתנהג כמו ילדה קטנים שזקוקה שיאהבו אותה כל הזמן, לא רוצה להינטש.

אמרתי לה "טל, את מסתכלת סביבך? את רואה איזה משפחה אוהבת ותומכת יש לך? כמה את מוקפת בחברים? איך כל יום את מצליחה להביא אור לחייך בכל מיני תחומים? את מצליחה לראות את הדברים הקטנים האלה שגורמים לך להיות מאושרת?" לא, היא אמרה לי. "אני תקועה במחשבה למה לא רוצים אותי כמו שאני רוצה. אני מרגישה דחויה.

שום שכנוע לא עוזר במצבים כאלה, חשבתי לעצמי. חוסר האונים הזה, הצורך שיגידו לה כל הזמן שאוהבים אותה, הוא שמפעיל אותה. לא משנה כמה אהבה תקבל מהורים, מחברים. אם זה לא יהיה ממי שהיא רוצה באמת, אז אין לזה שום משמעות מבחינתה. היא לא אוהבת את עצמה מספיק בשביל לזרוק את כל הגברים האלה מחייה. היא חוזרת למקום של הילד שמתחנן ומבקש אהבה בכל דרך וצריך להעביר את עצמו דרך של סבל כדי להרגיש.

"את אישה חזקה" אמרתי לה. היא הייתה קצת מופתעת. "אני ? הרי שיא החולשה והרפיסות זאת אני". "בניגוד למה שאת חושבת" אמרתי, "את יודעת לקחת שליטה על החיים שלך. את יודעת לנהל את החיים והיומיום שלך בהתאם לעקרונות שלך. את לא עלה נידף שהרוח מטלטלת אותו מצד לצד. את לא צריכה להיות תלויה בגברים, אל תתני לאף גבר להשפיע על מצב הרוח שלך, על הביטחון שלך ועל איכות החיים שלך. את זו שיציבה, הם לא, זה לא סוג הגברים שאת צריכה בחייך".

דרך השיחה הבנו שטל מאמינה שכשהיא סובלת היא מרגישה. היא מרגישה לא אהובה ורק דרך הסבל תגיע האהבה. כמובן שמדובר באמונה שהוטבעה בה בגיל מאד צעיר (4, 5). היא הרגישה לא אהובה, ורק כשסבלה, בכתה, עשתה פרובוקציות, הצליחה לגרום לכך שיאהבו אותה. כדרכה של אמונה, היא משחזרת את עצמה כל פעם מחדש, ועכשיו כשהיא בת 30, היא מתנהלת לפי האמונה הזו שלא אוהבים אותה, ואולי אם היא תסבול מספיק, יאהבו אותה והיא תצליח להרגיש באמת אהובה.

לב סובל

ביקשתי מטל לכתוב את כל מה שהיא מרגישה. תוך כדי כתיבה משתחררים דברים שיוצאים עמוק מתוך התת מודע, בצורה הכי כנה ואמיתית ונכונה. "מה זה יעזור לי?" היא אמרה. "תנסי ותראי" אמרתי "כמה רגש זה יוציא ממך, וכמה זה יחבר אותך למקומות הכי כואבים שלך. את תצאי מזה מחוזקת, עם תובנות חדשות. אני לא מוכנה לראות אותך כל פעם מתפרקת מחדש בגלל גברים שממש , אבל ממש לא שווים את זה. את הפנטזיות שלך תממשי מול אנשים שבאמת יהיו ראויים לך ולא עם עוד עובר אורח שנכנס לך לרגע ללב וידע לפרוט על המיתר הנכון ורגע אחרי שצד אותך הוא הולך לטרף הבא".

"מה אני עושה כל פעם לא בסדר? למה הם מתנהגים אליי ככה?" שאלה אותי טל. "זה ממש לא מעניין אותי הם" אמרתי לה. "חוסר היכולת של גבר זה או אחר להתמסר, הצורך שלו בחופש או בקשר רגעי זה חלק מהבעיות שלו שאני לא אכנס אליהם. את זו שמעניינת אותי, ההתפרקות שלך כל פעם מחדש, אני לא מוכנה שזה יקרה לך יותר".

כשדיברנו על אמונות, טל לא האמינה שיכול להיות שמשהו שקרה לה או שהיא חוותה בגיל צעיר מנהל אותה עד עכשיו. אני מבהירה לה שזה רק זה. היא חוזרת להיות ילדה קטנה ברגעים כאלה, שמרגישה נטושה ודחויה. כשחזרנו קצת לאחור, ראינו שהיא תמיד הרגישה דחויה, לא אהובה, תמיד צריכה לרצות את הסביבה כדי שיאהבו אותה, שיראו אותה, ובדרך כלל זה קרה רק כשהיא סבלה.  היא הרגישה רק אז שאוהבים אותה, מתוך רחמים.

קצת על אמונות וחסמים
האמונות שטל העלתה טבועות בה שנים רבות, מאז שהייתה ילדה. זה לא דבר שנוצר בגיל מאוחר. אמונות יסוד מוטבעות עד גילאים 7, 8 בערך. הן יוצרות את הראיה שלנו על העולם. דברים שקרו לנו בילדות או חווינו אותם לטוב ולרע נצרבים אצלנו בתת מודע ומלווים אותנו לאורך כל החיים.
אם נתנו לנו להרגיש בילדות שאנחנו לא מספיק טובים או לא מספיק אהובים, זה ילווה אותנו בכל דבר שנעשה, ולא משנה שאין קשר בין מה שהיה בילדות לבין מה שאנחנו חווים כיום בעבודה, עם חברים, משפחה ובכל מסגרת אחרת. לא סתם אומרים “האמונה שמגשימה את עצמה”. כאשר אנחנו מאמינים במשהו, אנחנו גורמים לו לקרות ולהוכיח את עצמו כל פעם מחדש. אם לדוגמא אנחנו מאמינים שאנחנו לא ראויים, גם בחיפוש זוגיות, אם אנחנו לא מוצאים בן זוג, זה סימן/ הוכחה עבורנו שאנחנו לא טובים מספיק או לא ראויים. אם נמצא בן זוג ש והקשר יסתיים, תמיד נאמר לעצמנו שזה בגלל שלא היינו טובים. אנחנו כל פעם  נוכיח לעצמנו מחדש את אותה אמונת יסוד. זה יתבטא, כמובן בעוד הרבה מקומות בחיים ויחסום אותנו מלהשיג את הדברים שאנחנו רוצים וחשובים לנו.

המשכנו ללקק את הקצף הטעים של הקפה וליהנות מהלב הקטן שהיה עליו. "צריך לשנות לך קצת את האמונות", אמרתי לטל. זה ממש פשוט. את תראי כמה את יכולה לצאת מחוזקת כשתשני את האמונה שלך לאמונה חדשה כמו "אני ראויה לאהבה", "לא צריך לסבול כדי לקבל אהבה", "צריך לשחרר את הסבל".

 קפה

כשכל זה ישתחרר, החיים שלך יהיו הרבה יותר קלים, הנפש שלך תהיה חופשית, את תוכיחי לעצמך כמה שאת מסוגלת. וכמובן… תכניסי לחיים שלך רק את מי שראוי לאהבה שלך.

חיוך ראשון, משהו התחיל לחלחל הרגשתי. הזמנו את הופל בלגי הכי גדול שיש, עם מלא קצפת, גלידה וכמובן דובדבן למעלה, כי אם אנחנו לא ננחם את עצמו, מי ינחם אותנו.

 ופל בלגי

מיקה
לבלוגים קודמים לחץ כאן
לדף בפייסבוק: NLP שינוי קצר לזמן ארוך לחץ כאן

מיקה אפלבאום
אני מנחת מיינדפולנס למבוגרים וילדים. משלבת סדנאות מיינדפולנס עם כתיבה ככלי לביטוי עצמי. עובדת באופן פרטני ועם ארגונים גדולים שמשלבים את תחום המיינדפולנס בתוכם. בנוסף, אני עוסקת בכתיבה ועריכת תוכן. כותבת למגזינים, אתרי אינטרנט, אתרים פנים ארגוניים, בלוגרית בסלונה בנושאי גוף ונפש, תרבות, לייף סטייל. הכתיבה היא אהבתי הגדולה והשילוב שלה עם מיינדפולנס הוא חיבור מנצח בעיניי.