להישאר או ללכת

התלבטויות

מה כדאי ללבוש, את האדומה או השחורה? באיזה גן את ממליצה לשים את הילד? האם כדאי להביא עוד ילד לעולם? האם להיות עצמאית או שכירה? התלבטויות כאלה, קטנות כגדולות הן חלק מהדיבור הפנימי שאנחנו מנהלות עם עצמנו פעמים רבות. דיבור שגוזל מאיתנו הרבה אנרגיות, תלוי כמובן בגודל ההתלבטות.

להישאר או ללכת

לפני שנתיים קרה מקרה בגן הפרטי של הבת שלי, שאילץ אותי להחליט, האם אני משאירה אותה שם או מעבירה אותה לגן אחר. הגננת המופלאה שלה פוטרה ע"י מנהל הגן בצורה לא יפה ולא הוגנת לחלוטין, ממניעים אישיים בלבד. הוא עשה זאת ביום האחרון לפני החופש, דבר שהעמיד אותנו ההורים בבעיה למצוא גן אחר, חודש לפני פתיחת השנה החדשה. התגובה האימפולסיבית של הרבה הורים, כולל אותי, הייתה להעביר את הילדים לגן אחר. היה כעס רב על מנהל הגן, שבירת אמון ותסכול גדול שצריך להעביר את הילדים מהגן שהם כל כך אוהבים. במשך חודש נפגשנו ההורים ובדקנו גנים אחרים והתלבטנו ללא הרף מה עושים. בסופו של דבר כל אחד היה צריך להחליט עם עצמו, האם מעביר את הילד גן ואם כן לאן. אני הפסקתי לחיות באותו חודש לגמרי (ההחלטות שלנו בכל הנוגע לילדינו הן כנראה מהקשות ביותר), לא היה רגע שבו אפשרתי למוח שלי לנוח ולא לחשוב על המעבר לגן אחר. בכל דקה משעות היום הייתי עסוקה בזה. ראיתי גנים אחרים, נפגשתי עם אמהות, רשמתי יתרונות וחסרונות בכל גן, התלבטתי בלי סוף. לדבר אחד לא ממש הקשבתי, לאינטואיציה שלי. יום לפני תחילת השנה לא ידעתי עדיין לאיזה גן נלך. חיכיתי לתשובה מגן מאד מבוקש והחלטתי שאם התשובה בו היא שלילית, אני נשארת בגן הנוכחי . בתוך תוכי רציתי שלא יהיה בו מקום, כבר לא יכולתי לשאת את הכובד הזה .

הנבואה הגשימה את עצמה וקיבלתי תשובה שאין מקום בגן, באותו רגע הוסר סלע מליבי. התחלנו את השנה באותו גן, עם גננת אחרת, נפלאה מאד. היה קצת קשה בהתחלה, בעיקר לי, היו קצת רגשות קשים בלב על כל החודש שעברתי, אבל לילדה היה טוב. כעסתי על עצמי על כל החודש שהתייסרתי בו. כעסתי שלא הקשבתי מהתחלה לאינטואיציה שלי שלחשה לי להשאיר את הילדה בגן ולהשאיר את הכעסים שלי בצד. למרות מה שנעשה לגננת וההזדהות שלי איתה, בסופו של דבר ההחלטה מה לעשות, הייתה צריכה להיעשות מהראש ולא בצורה אימפולסיבית רגשית. אני יודעת שלא כל האימהות חשבו כך וחלק העבירו את הילדים שלהם לגן אחר. אני כנראה לא הייתי צריכה מהתחלה להיכנס למערבולת הזאת, אלא לחשוב עם עצמי בלבד, בלי הסחות דעת ורעשים מבחוץ ולהקשיב לקול הפנימי הזה שידע מה צריך לעשות.

להקשיב לקול הפנימי

הסיפור הזה ממחיש שככל שהדברים תלויים בנו, התשובות נמצאות אצלנו, רק אנחנו צריכות להקשיב לעצמנו יותר. הרבה פעמים בעבר, כשהיה לי קשה לי לקבל החלטות, שיתפתי אנשים שיעזרו לי להחליט. לפעמים זה היה חברות, לפעמים בן זוג, משפחה ולעיתים אנשים קרובים אחרים. השתדלתי שאלה יהיו אנשים שהערכים שלהם הם כמו שלי והם מאמינים באותם דברים כמוני. כיום, אחרי המקרה שהיה עם הגן ובעקבות דברים נוספים שלמדתי בדרך, אני משתדלת מאד לפעול לפי האינטואיציה, תחושת בטן. כשיש התלבטויות, גם אצל מטופלים וגם אצלי, אני מדמיינת בראש מה יקרה אם אני אפעל כמו שאני חושבת שצריך. ממש נכנסת לסיטואציה, עם ליווי של תחושות בגוף, איך זה גורם לי להרגיש. אם טוב לי עם המקום הזה, נוח לי בגוף ואני מרגישה שלמה ורגועה, אני יודעת שזו ההחלטה הנכונה. אני לא שוללת כמובן שיתוף של אנשים קרובים שהקו מחשבה שלהם דומה לשלנו והם יכולים לחזק אותנו. יחד עם זאת צריך לתת חלק מכובד לאינטואיציה בתהליך קבלת ההחלטות.

המלצה לספר

על מנת לקבל מידע נוסף בנושא, ממליצה בחום על ספרה של ד"ר ג'ודית אורלוף "אינטואיציה, להקשיב לקול הפנימי". ד"ר אורלוף היא פסיכיאטרית שמשלבת את נושא האינטואיציה ברפואה, דבר שבכלל לא ברור מאליו בעולם הרפואה המערבית. בספר יש טכניקות רבות כיצד לעורר את האינטואיציה שלנו ולהפוך אותה לכלי עזר בחיי היום יום.