לאחרונה, חוזרים ונשמעים קולות למתן שוויון הורי לאבות גרושים. אך מהו אותו שוויון? במה מתבטא השוויון בחיי היום יום של אותם הורים גרושים?
מחקרים פסיכולוגיים עדכניים מראים כי טובת הקטין היא ששני הוריו יהיו מעורבים בחייו. "כיום ברור לנו שהילד יוצר התקשרות גם לאב וגם לאם באופן בלתי תלוי זה בזה. אם שניהם נוכחים בחייו, הוא מקיים שתי התקשרויות במקביל, ושתיהן חשובות להתפתחותו. במילים פשוטות, הילד זקוק לקשר מתמיד עם שני הוריו, ופגיעה בקשר זה עשויה להפכו לילד בסיכון. ככל שהקשר עם אחד מן ההורים משתבש מוקדם יותר בחייו של הילד כך דרגת הסיכון גבוהה יותר", אומרים פרופ' אבי שגיא-שְורץ, פרופסור מן המניין בחוג לפסיכולוגיה, דיקן הפקולטה למדעי החברה וראש המרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה וד"ר תרצה יואלס, מרצה במסלול מומחים בחוג לפסיכולוגיה ואחראית על התחום היישומי במרכז לחקר התפתחות הילד, אוניברסיטת חיפה, שעבודתם מצביעה על חשיבות הקשר שבין ילד לשני הוריו לאחר גירושים לצורך התפתחותו הנאותה – חברתית, אינטלקטואלית ורגשית.
מאחר וכדי להיות מעורבים בחיי הילד על שני ההורים לקחת חלק בהחלטות הנוגעות לו ולאפשר לו סדר יום רגיל אצל כל אחד מהם, ומאחר, כפי שנכתב בדו"ח הביניים של ועדת שניט "מתן המשמורת להורה אחד מותירה בידו את הזכות לקבוע את אופן מימוש זכויות הילד, ובפרט מימוש זכותו לקשר הורי עם ההורה האחר", חשוב שהגדרת שני ההורים בחוק תהיה זהה.
נקודת השיתוף היחידה שנותרת בין הורים שמתגרשים הם ילדיהם. על פי החוק (אפוטרופסות), בכל נושא מהותי לגידולו של הילד על ההורים לפעול יחדיו למען ילדם. ברגע שלא יהיו הגדרות הוריות כלל, ברגע שיתרנו את אחד המאבקים היותר כואבים, המאבק על המשמורת – מאבק טעון אמוציות שהמערכת כיום אינה יודעת כיצד לפתור, ובעצם מלבה ומעצימה אותו – נביא לכך שהנושא יהפוך מבעל חשיבות עליונה ללא רלוונטי. הוצאנו אותו מהמשוואה והוא אינו קיים יותר. כאשר אין על מה להלחם, פשוט מפסיקים להלחם ומתחילים לשתף פעולה.
חשוב להדגיש: שוויון אבסולוטי אינו המטרה. נקודת המוצא צריכה להיות ההכרה ששני ההורים, ברוב רובם של המקרים, הם הורים נורמטיביים הראויים לגדל את ילדם ולכן חלוקת הימים ביניהם צריכה להיות שוויונית או מאד קרובה לכך. מנקודת מוצא זו (שהיא בעצם הפוכה לנקודת המוצא כיום האומרת שהילד יהיה אצל אמו, בעוד שלאב מוענקים הסדרי ראיה) יש לבחון כל תא משפחתי, את מורכבותו ואת הצרכים של החברים בו, ובהתאם לכך לקבוע את חלוקת האחריות ההורית המתאימה, כולל חלוקת הזמנים.
השוויון הוא למעשה בהגדרה – אין זה נכון לתת לאחד ההורים הגדרה הורית עדיפה על פני רעהו. הדבר פשוט אינו תואם את המציאות, שהרי גם לאחר הגירושין אמא נשארת אמא ואבא הוא אבא. ההורים עצמם נפרדו, אך שני הוריו של הילד נשארים תמיד הוריו , בדיוק כפי שהיו כאשר הם חיו ביחד.
ההגדרה ההורית היא בעלת חשיבות עצומה, משום שהיא משליכה על תפיסת הילד את שני הוריו, על תפיסת ההורים את עצמם, ועל החברה בראייתה את הילד ואת הוריו. שוויון משמעו ילד הגדל כשהוא רואה את שני הוריו במעמד הורי זהה, וההורים עצמם יודעים שלאף אחד מהם אין סמכות עליונה.
גיא רוה הוא אב גרוש, פעיל לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת בחקיקה ובחברה, מייסד אתר הורות משותפת = טובת הילד . תודה לרותי דניאל על הסיוע הרב בכתיבת המאמר.