כנערה זכורה לי מלחמה אחת שהיתה שונה מהאחרות, זו היתה מלחמת המפרץ הראשונה. מלחמה שבה האבות נשארו בבית ולא נלחמו וכולנו הינו צריכים להתחפר תוך כמה דקות עם ה"ברדס האקטיבי" ולקוות שהטיל לא יפול בסביבה ובעיקר שלא יהיה כימי.
זו הפעם הראשונה שהבנתי שההורים שלי הם לא "כל יכולים" וגם הם מפחדים, חלשים וחסרי אונים. גם הם הבינו את זה, זה היה קשה להם לא פחות מלנו, הילדים.
גם עכשיו, כששוב אנו במערכה קשה בדרום והעתיד לא ברור, הפעם אנחנו מצד ההורים, מרגישים חלשים, חסרי אונים ובעיקר לא מסוגלים לספק לילדנו את הדבר הבסיסי ביותר – ביטחון ושלווה בבית שלהם.
קשה לעכל את כל זה, קשה לחטוף את זה כל פעם מחדש, לא משנה איפה אתה גר ובאיזו עוצמה זה תופס אותך. ולמרות הכל, לטובת בריאות ילדינו ובריאותינו – חשוב לנסות לראות מה קורה לי ולילדי.
חשוב לשיים לב:
- האם הם חשופים לתכנים המתאימים לגילם?
לא פעם בעת מלחמה, אנחנו מחוברים לווריד עם חדשות בכל מדיה אפשרית – התכנים המוצגים שם לא מותאמים לגיל הילדים, חשוב לנסות לראות עד כמה העולם בחוץ נכנס אלינו הביתה. - מה הילדים קולטים? רצוי שהילדים שלנו יתעדכנו דרכינו ולא ממקורות אחרים. דאגו שהרגוע מבינכם ידבר עם הילדים תוך הצגה ברורה, פשוטה וענינית של המתרחש.
- ילדים נוטים לקחת על עצמם אחריות לא להם – מה עושים? תגידו להם שאמא ואבא אחראיים לכל דבר, כולל לקחת אותם למקום מבטחים אם תהיה אזעקה, האחריות של אמא ואבא לדאוג לכל מה שצריך.
- הילדים שלנו לא רוצים להכביד ולכן לא משתפים, וזה עלול ליצור תופעות שבאות לידי ביטוי דרך הגוף – חוסר יכולת לישון, כאבי בטן, כאבי ראש, פיפי במיטה, התנהגות ילדית, בכי לא מוסבר, עצבים ועוד. דברו על זה – זה כבר יעשה חלק מהעבודה.
- במה עוזר הדיבור? כשילד מדבר הוא עובר תהליך, הוא נותן מקום לדברים וזה יוצר תנועה שתאפשר משהו אחר, לכן כל כך חשוב לתת לילד לדבר את עצמו ולשמוע אותו.
- מה לשאול אותם? תשאלו את הילדים שלכם האם יש להם שאלות. נסו להבין מה הם שואלים ולא לפרשן את השאלות שלהם. תנו להם לבטא את אשר על ליבם וענו בפשטות ועד כמה שניתן ברוגע.
- ילדים שמים לב לפרטים, הם רואים אותנו ומקשיבים לנו מהצד (הרבה!) בעיקר ב"שיחות של מבוגרים", שימו לב מה אתם אומרים ולא רק במילים. שפת הגוף שלנו משדרת המון והילדים שלנו ישר קולטים את זה.
ילדים מקבלים ביטחון מהקבוע והברור, סננו "רעשים" מיותרים, העניקו תשובות ברורות וענייניות ובעיקר – הציגו בפניהם שיש מי ששולט במצב.
זה לא פשוט להיות במצב הזה. זה קשה לכולנו, לכן תנו לעצמכם את הזמן להיות עם התחושות שלכם, כשתרגישו שאתם מסוגלים – גשו לילדיכם ותעזרו גם להם.
בשורות טובות, שילי.
