״אנחנו משנים״, אומר לי אשר, Asher Mintz ואני מאשרת ומאושרת.
בידיים שלו אני מרגישה בטוחה למרות שהוא אוחז במספריים..
אשר והמספריים שלו זה כמו אני והסיר במטבח. עובדים עם הלב, לפי ״העין״, ואף פעם לא יוצא אותו הדבר..
אני- בגלל שלמדתי לבשל מסבתא שלי ״לפי העין״, בלי מידות מדויקות, והוא- בגלל שהוא אמן בכל רמ״ח אבריו, וכשהוא רואה ״ראש״ הוא כבר מדמיין בעיני רוחו את התספורת המוגמרת, כמו שהפסל רואה את הפסל בגוש השיש..
ואני מפקידה את ראשי בידיו, עם טיפ טיפה של פרפרים בבטן, אבל הם בעיקר מההתרגשות שלקראת השינוי, מהסקרנות שלי לגלות איך זה יראה ומהיכולת שלי להיות בציפיה להפתעה ולא במתח. ואת הגישה הזו החלטתי לאמץ כעמדה לחיים בכלל.
והפרפרים בבטן מדגדגים לי(:
