להיות אמא לארבעה ילדים, בעל (כן, אנחנו גם אמהות שלהם לפעמים) וחתולה קרציה זה לו"ז צפוף ואפילו משוגע.
אני מסיימת את יומי הגדוש בעבודה, כמובן, וגם במשרה השנייה כשפית פרטית, נהגת בוס, קניינית, מגשרת ומה לא… ובסוף אני גם אשתו של ח' ואמא לחתולה בשם קריצי (היא באמת קרציה לא קטנה).
יש לנו הרבה שעות של "יחד", אבל ה"יחד" הזה – הוא לא ממש..
אתן מבינות על מה אני מדברת? אנחנו יחד פיזית, עושים דברים ש"צריך", אבל מתי יש לנו באמת את הזמן לדבר איתם? לעשות איתם משהו ייחודי?
למי יש זמן להקדיש לכל אחד מהילדים, בחיים המטורפים בין המשרד, לבישולים (בכל זאת, צריך בין לבין להכניס משהו לפה), להסעות, לניקיונות, ל"אירועים המיוחדים" וגם ל"פחות מיוחדים"?
יש כל כך הרבה דברים קטנים שכל אחד מאיתנו היה רוצה לעשות עם ילדיו, לכל אחד יש את ה"רשימה" הזו, אבל בפועל – קשה מאוד לממש אותה בגלל שלל הסיבות שכתבתי עליהן ובגלל עוד 1,000 אחרות.
איך מוצאים את הזמן הזה? זו שאלה, שהורים רבים שואלים אותי.
להיות יחד זה לא קל, צריך לפנות זמן וגם לפנות את עצמנו….
ההתמסרות בעידן המודרני אינה פשוטה, לכן – הקמתי את "הבית של שילי", מקום בו הורה וילדו מתנתקים לשעה מעומס החיים ובאמצעות פעילויות ייחודיות, נפגשים באור אחר.
כאן, בבלוג, אכתוב מידי שבוע על רעיונות, תובנות ועל החיים – החיים יחד.
נשתמע,
שילי פרלמן
