אני לא נלהבת מחגים, בעיקר כשאין חופשה בצידם. נס פח השמן טרם הופנם אצלי. אבל ביקור בחנות של רשת ואהבת שחוגגת חנוכה באסף חפצי אמנות יהודית של אמנים ישראלים הצליחו לשטוף אותי באור, צבע וחיים. מסתבר שחנוכיות וגביעי קודש יכולים לרגש
בואו נודה באמת הברורה. אין שום דבר קדוש בקניון גדול, עמוס באנשים, באוכל ובחומר. במיוחד כשהמדובר באחד הפופולאריים ורווחיים במדינה. ריחם של מאפים ובשרים מתמזג עם המולת קולות הצרכנים המתרוצצים , ועם קולקציות החורף שכמו צועקות לנו שנחטוף אותם ב-99.90.
אחרי שאמרתי את זה, כבר סיפרתי לכם שאני לא טיפוסית של קניונים? ודווקא בגלל המצוין לעיל , הביקור בחנות החדשה של רשת ואהבת, שנפתחה בקריון הוא חוויה מזככת, קצת נוגעת בקדושה ולא, לא הגזמתי.
התכנסו השבוע בסניף ה'קריוני' של הרשת בכדי לחגוג קצת את חג האורות, בנוכחותם היפהפיה של חנוכיות וסביבונים שעוצבו על ידי אמנים ישראלים, כמו לילי שוחט, מיכל בן יוסף, צוקי אמנות ועוד כאלו שלצערי לא הכרתי עד היום. וזאת לכבוד ה-חנוכה…. הסניף ממוקם בקומה הראשונה של עופר הקריון, ואני מגיעה אליו אחרי המולת היום, אולי פעם ראשונה בחיי שאני בחנות שכזו.
יהיה קיטשי להגיד שהעיניים שלי נשטפו באור, צבע וזוהר? אבל כך זה הרגיש. ראיתי גביעי קידוש הדורים, קבוצת מזוזות שחודרות ללב, קערות שיפארו כל שולחן. אפילו שופרות, ספרי קודש, טליתות, נטלני ידיים ועוד דברים שדי רחוקים מעולם התוכן היומיומי שלי, אבל ריתקו אותי. לא בכל יום אני מוצאת עצמי מרותקת לחנוכיה צבעונית, עם דמויות של ילדים, שהם כבתי הנרות. רק להניח אחת כזו בפינת החדר והיא ממלאת את הבית בשמחה וצבע.
אודה ואתוודה שכשהוזמנתי לאירוע, לא ידעתי אם להגיע. אין בליבי אהדה רבה לחגים באשר הם, מלבד פסח האלמותי ויום העצמאות, (הלא דתי), שמסמלים בעיני אווירת חופש ואת פריחת האביב. אבל חנוכה? החג הזה שמכסה אותי במעיל מנופח וכעור, ואת הבטן שלי בעוד סופגניה שכל כך לא רציתי לזלול? החג החורפי הזה שאין בו שום יום מנוחה עבור הבוגרים, אבל המון שמן מיותר? המסורת מלמדת אותנו שחנוכה הוא חג האורים, אולי גם התקווה והאופטימיות אבל האם זה משקף את המציאות של כל אחד מאתנו?
ואז חזרנו קצת לילדות, ולשיעורי מלאכה בבית הספר, אבל בקטע הטוב. תיקון שכזה. האמנית 'דורית יודאיקה', אשה מרשימה שהתברר לי שהיא סוג של אייקון בתחומה, העבירה לנו סדנת עיצוב חנוכיות. שנים שלא ניסיתי ליצור משהו, מלבד חיבורי מילים שנועדו להרשים, בישולים פשוטים שלוקחים שלוש דקות וצמה מהפוני האורך שלי. בכדי להתגבר על החשש שלי מלנסות לעצב משהו סביר ולא מביך, כמובן שדחפתי מיד את הסופגניה הראשונה, וכנראה לא האחרונה שלי לחג זה. אבל מלאכת העיצוב לא דרשה מיומנויות של בוגרי בצלאל, תודה לאל, שכן כבר בסיס החנוכיה שקיבלנו היה נאה למדי. זה הצליח.
מנהל חנויות רשת ואהבת טל מנדל מנהל חנויות הרשת סיפר שחשוב לו ולשאר העובדים להנגיש את עולם היהדות לקהל הרחב. והמוצרים היפים האלו, אמנות יהודית ישראלית טהורה, הגיעו גם לחו"ל, לשבע חנויות בניו יורק. אצלנו יש שישה סניפים, ובחודש הבא יפתחו עוד סניף בקניון ברעננה, שזה נהדר בעיני. קצת תוכן, ערכי מסורת, אמנות ויהדות מגבשת הם תמיד מצרך רצוי בכל מרכז מסחרי, או מתחם באשר הוא.
