לב של אימא – חצויה בחג האורים

בת בכורה, זו שהפכה אותי לאמא הכי מאושרת בעולם, פתאום ברגע אחד מתגייסת, חלק מהמסלול של החיים פה, השירות הצבאי מוכר לי וזורם בדמי. ובכל זאת זה הכה בי, קשה לי. הנה הגיע חג האורים, נר ראשון של חנוכה ואני מרגישה שהאור שלי נמצא במקום אחר ולא לידי, הגיוס של שירה לצה"ל היה עצמתי, משמעותי ומאוד מאוד קשה עבורי. יש לנו קשר מיוחד כזה שמחובר בחבל התבור עדיין, ילדה של אימא, כזו צמודה שלי BFF אמתית

כבר חודש ימים שאני מתהלכת לי בעולם כשהלב שלי חצוי לשניים
הבת הבכורה שלי, האור שלי ושל הבית התגייסה, היא בחרה ללכת לשירות קרבי משמעותי.
אני כל כך גאה בה על ההחלטה הזו, בשבילי היא גאווה ענקית
אני מעריצה אותה, נחושה, יציבה, ממוקדת מטרה,מסמנת ומשיגה.
בתכל'ס חלום של כל אימא
שירה מסמלת עבורי תמונה ברורה של כל הערכים שהקפדתי עליהם בבית
הייתי על מדים כל חיי הבוגרים, ילדתי את שירה כשהייתי בשירות צבאי.
קצינה צעירה שהגיע למשרד עם צירים כדי לסיים דברים אחרונים לפני הלידה.
השירות הצבאי היה נוף ילדותה, כתינוקת וכילדה היא הייתה מגיעה אלי לבסיס הרבה מאוד פעמים
כל פעם כשהיא הייתה חולה הייתי מביאה אותה למשרד שלי
מניחה לה מיטה מתקפלת ואקמול והייתי ממשיכה לעבוד
כל מבצע צבאי, הם היו מגיעים איתי ונשארים איתי עד שעות הלילה המאוחרות
זוכרת אותה איתי במבצע עופרת יצוקה כשבעלי היה במילואים
ואני עם שלושה ילדים קטנים עושה שבת בבסיס (עלמה עוד לא נולדה אז)
והכי חשוב, בכל חופש חנוכה הם היא הייתה מגיעה איתי לבסיס, כך הייתי מג'נגלת בין השירות הצבאי להורות שלי.

שירתתי בצה"ל 25 שנה והשתחררתי רק לפני שנה
תמכתי בה בהחלטה הזו, ושמחתי מאוד על הבחירה הזו שלה
יחד פרטנו את את כל היתרונות, ההזדמנויות שיהיו לה בשירות צבאי סגר ורחוק מהבית
הקפדתי לתת לה להחליט לבד,לא לכפות את דעתי וניסיוני עליה
היא רצתה מאוד שאני אהיה חלק מההחלטה, ואני, עמדתי על שלי
תמיד אמרתי לה, אף לא יודע יותר טוב ממך מה טוב עבורך
קבלי החלטה אמיצה ותלכי בדרך, תסמכי על עצמך, בטוחה שתגיעי למקומות נפלאים.

קטן333

וכן, היא קבלה החלטה אמיצה, לעשות שירות משמעותי כלוחמת ביחידת שדה
הגיע מועד הגיוס, הגנה אווירית, טירונות לוחמות, הארכת שירות ל 2.8 שנים
חצי שנה שמתי את זה בצד, כמו שד שכל פעם היה תוקף אותי ואני מזיזה אותו החוצה ממני
לא מתעמתת, לא מעכלת, מדחיקה, משחקת אותה עסקים כרגיל, חיוך על הפנים והלב שלי על 200

כך הגעתי ליום הגיוס, הלב שלי עמד דום
קפאתי,לא הצלחתי להוציא הגה מהפה, הרגשתי משותקת, התרגשות מטורפת מהולה בפחד
בתחושה שלקחו ממני חלק מגופי, חלק מהנשמה שלי, מהאור שלי
התפרצתי בבכי, רעדתי כולי, הלחצתי גם אותה, העיניים הכחולות המדהימות שלה
התמלאו דמעות ברגע אחד, לא יכולה לתאר את מה שהרגשתי

WhatsApp Image 2019-12-22 at 22.24.35

היא עלתה לאוטובוס, ישבתי שם הרגשתי ריקה, כל היום הזה היה לי קשה מאוד, הרגשתי שאן לי שליטה
לשמחתי בשישי הראשון היא חזרה הביתה, גם בשישי שאחריו
כל ערב מחכה לשיחת טלפון שלה, לשמוע אותה שורדת עוד יום
אני מרגישה בקול שלה מה היא עוברת, אני מתה מגעגועים
קשה לי, קשה לי מאוד, היא חסרה לי בבית, חסרה לי בלב ובנשמה

ואז הגיע השבת האחרונה, היא נשארה שבת, ותישאר גם שבת הבאה
ופתאום אני מבינה שהיא לא בבית וזה לא הולך להיגמר, זה לא טיול שנתי
היא שם, רחוק, ואני משתגעת פה
WhatsApp Image 2019-12-22 at 22.24.33

הלכנו לבקר אותה בשבת, חיכיתי לה בשער,היא הגיע עם מדי ב' יפה כמו מלכה
אצילית, עם ההליכה המלכותית שלה, עם הצניעות המאפיינת אותה
שפשפתי עיניים ורצתי אליה, שוב הלב שלי עמד דום
ההתרגשות הרגה אותי
נשמתי אותה, הסנפתי אותה, הבאתי לה את כל הבית
שמחתי כל כך, ולצד זה הדחקתי את העובדה שתכף אני הולכת
והיא נשארת שם. ושוב, שבוע הבא היא לא תגיע הביתה
וכל החג הזה היא לא בבית,אז הנה הגיע נר ראשון של חנוכה
חג האורים, ואני מרגישה חצויה, לגמרי שבורה
קטן222

אני יודעת ומבינה שאסור לי להשפיע על ההחלטה שלה, שלמרות הקושי, הכאב והגעגוע שלי אני צריכה להתגבר
אני צריכה לאפשר לה להתמודד עם זה ולקבל החלטה אם היא נשארת שם בשירות קרבי,תובעני וארוך
או שהיא מחליטה אחרת.
אז אני עוצרת את זה בתוכי, מחכה כל יום שיעבור עוד יום, חיה משעת ט"ש לשעת ט"ש
מתמודדת עם זה, מנחיתה את ההליקופטר ומשחררת לה, לנשמה הזו שלי להתמודד
אני סומכת עליה שהיא תדע לעשות מה שהכי טוב עבורה
סומכת עליה שהיא תצליח בכל מקום שהיא תבחר להיות בו
סומכת עליה שהיא תביא אור לכל מקום
אוהבת אותה עד עמקי נשמתי, בינתיים קצת קשה לי החג הזה, מרגיש לי חלול ואפל
אני לא נמצאת בתוך הגוף שלי, אני מרגישה שאני מרחפת

נשאר לי רק לחכות, לנשום ולהמשיך לאהוב אותה בכל ליבי
אוהבת אותך חיים שלי
חג של אור ואת האור שלי