מסתבר שהחלק של הכרובית שאנחנו אוכלים, "החלק הלבן" הם הפרחים של הכרובית ועוקציהם. או לפחות כך קראתי בוויקיפדיה. הכרובית זכתה לפופולריות עוד ביוון העתיקה ובקיסרות הרומית, כך בוויקיפדיה, ואז כמו היום נהוג היה לאכול רק את החלק הלבן. אך בהמשך האיטלקים אימצו גם את העלים והגבעולים הירוקים של הכרובית. אם זה טוב לאיטלקים, אז שעבורנו זה לא יהיה טוב?
כנראה שעדיף לקנות כרובית עם עלים. לא רק בגלל שהם מגינים עליה, אלא שיתכן שהם מעידים על כך שהכרובית טרייה יותר: ככל שעובר יותר זמן מאז שנקטפה, העלים נובלים והירקנים מרחיקים אותם.
אם קנית כרובית עם עלים תוכלי להפיק מהם (ומהגזע) תועלת. בכל זאת, אזהרה: אם עלה מסויים הוא סיבי מאוד ונוקשה עדיף לוותר עליו (השימוש בגזע הכרוב והחסה מופיע בסוף הפוסט).
שני כיווני שימוש אפשריים לעלים ולגזע של הכרובית:
1. לעשות איתם בדיוק מה שעושים עם שאר הכרובית. למשל, אם צולים את הכרובית עם מעט שמן זית ומלח בתנור, פשוט מוסיפים את הגזע (המקולף) ואת העלים לתבנית. דוגמא אחרת לתבשיל מעניין שעושה בעלים שימוש אפשר למצוא כאן. למעשה לכל מתכון של כרובית אפשר להוסיף את העלים ואת הגזע, מקולף מהסיבים הגסים שסביבו. כמו שמופיע בתמונה מתחת:
2. להוסיף את העלים לפשטידה או לקציצות שמורכבות מירק מסוגים שונים. למשל לקציצות שאת המתכון שלהן אפשר למצוא כאן. אפשרות אחרת היא לשלב אותם בפשטידה, למשל בפשטידת הקישואים של מטעים לי . את הווידאו המלווה את ההכנה של הפשטידה אפשר לראות כאן. ופה הכנתי ווריאציה טעימה על הפשטידה המוצלחת של "מטעים לי" כשאני מוסיפה גם עלי כרובית:
פשטידת קישואים, שמיר, קמח סויה וטחינה
(מבוססת על המתכון של "מטעים לי")
הרכיבים
(מופיעים לפי סדר ההוספה):
1 קילו קישואים חתוכים לקוביות
2 בצלים לבנים חתוכים לקוביות
עלי כרובית קצוצים (לא חובה)
1 כוס קמח סויה
3 כפות גדושות טחינה גולמית
חצי כוס מים
1 חבילת שמיר גדולה
מלח, פלפל
אופן ההכנה:
מחממים תנור ל- 170 -180 מעלות.
חותכים לקוביות את הקישואים, עלי הכרובית והבצל.
מעבירים לקערה גדולה, מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב.
מוסיפים את הטחינה, המלח והפלפל והמים, מערבבים.
מוסיפים את השמיר, מערבבים.
מעבירים לתבנית אפיה משומנת (או עם משטח סיליקון).
אופים בתנור עד להשחמה.
בתאבון!
ומה ביחס ל"גזע" של הכרוב?
אותו הרעיון: מרחיקים רק את החלק הסיבי מאוד, ואת שאר הגזע קוצצים דק ומוסיפים לסלט, לתבשיל או לכרוב הכבוש, ואי אפשר לחוש בשום הבדל:
והחסה?
אותו דבר. מקלפים וקוצצים דק:
מעבירים לקערת סלט החסה ונהנים.
בהצלחה!