הסתכלתי ערב הבחירות בטלוויזיה בין החדשות לתעמולת הבחירות והרגשתי תסכול שככה נראים המנהיגים של המדינה שלנו.
חשבתי לעצמי כמה לא חינוכי, כמה לא מכבד השיח בינהם, וכמה יהיה עוד צריך לנקות אחר כך את כל העלבון, ההכפשות והערס שהם מכישים זה בזה ובמגזרים שלמים בחוסר אחריות למה שזה עושה אצלנו, בלבבות.
בין משפחות כמו המשפחה המורחבת שלי שהם גם שמאל וגם ימין, בין שכנים וחברים לעבודה כמו שלי שהם גם יהודים וגם ערבים, בין חברים למילואים או לחיים כמו חברים וחניכים שלי, שהם גם סטרייטים וגם גאים או חברים ללימודים, כמו שלי… שהם גם חילונים וגם דתיים.
ולא נראה לי שאני לבד במיקס הזה, נראה לי שכולנו בסופו של דבר נפגש בערב ראש השנה או בסוכה תחת אותה קורת גג וסביב אותו שולחן עם מפה לבנה ונצטרך להביט זה לזה בעיניים ולהזכר שאנחנו ביחד בסיפור הזה ואף אחד לא הולך לשום מקום.
אנחנו נשב בראש השנה עם הכוס תה אחרי שפתחנו כפתור וטעמנו את האוכל שכולם הביאו ולא ישנה לנו עם הקציצות אבוחצירה שייכים לדודה השמאלנית או הימנית, ואם הקינוח של הקרמשניט שייך לדוד הדתי או החילוני?!
ישנה לנו שכל הילדים במשפחה, לא משנה מאיזה צד, מקבלים הזדמנות לשיר את השירים שלמדו ב
גן והתכוננו לערב הזה:)
ישנה לנו להתעדכן בשלומם של כל אחד ואחת מקרובי המשפחה בלי קשר לביבי או גנץ ולמה שיצא בסוף מהבחירות הכל כך מיותרות האלה.
בחירות ששותות לכולנו לא את הקולות, אלא את המיסים והכספים שאמורים להגיע למי שבאמת זקוק לזה, לדלת (מלשון דל) העם שלנו, לנזקקים, לחלשים, לחיילים, לחולים…וגם לגיל השלישי המוזנח, לסבים וסבתות של כולנו.
אותם סבים וסבתות שהלוואי ויזכו לחיים ארוכים ולהיות איתנו גם בשנה הבאה בראש השנה
ובכל החתונות והשמחות. שיזכו לעמוד בראש השולחן ולנהל את הסדר של החג בסגנון הכל כך ייחודי שלהם עם כל השירים והמנגינות מבית אביהם וסבם כמו ראשי שבט אמיתיים שמנחילים לדורות אחריהם את מה שמסרו אבותיהם להם.
יש לנו מסורת אדירה ומרגשת, יש לנו מנהגים שנשתמרו למרות כל התקופות וגם יש לנו תפילות שמגיעות עד השמים כדי להתפלל זה על זה ולקוות לשנים טובות.
ואנחנו ערב לפני ראש השנה וכיפור, בזמן שאנשים צריכים לפנות עם מבט קדימה לעבר שנה חדשה עם תקוות חדשות ועם אווירה חגיגית יותר, כמעט מקודשת, ולעשות נפשות ולפתוח פנקסים וחשבונות עם אלוהים או עם עצמנו, על מה שהיינו ומה שלא…
זה הזמן שבו אנחנו צריכים להיות הכי זכים, הכי אמיתיים, הכי נקיים משקרים, םןועלבונות.
זה הזמן שלנו לבחור נכון…להאמין, לראות שטוב…
זה הזמן לחיות ביחד, ברגישות זה לזה והבנה שיש לנו אחריות על הדורות הבאים.
אנחנו לא יכולים לשבור את הכלים בכל פעם שבא לנו אלא אנחנו צריכים לתת דוגמא לילדי הגן, לילדי כיתה א, לבני הנוער שזו השנה הראשונה שלהם כבוחרים צעירםםים בני 18, לתת להם תחושה שהם בוחרים אנשים ראויים, לתת דוגמא לעולים החדשים שבאו מתוך אהבה למקום הזה ועזבו את כל עולם שלהם שם, לתת דוגמא לחיילים ששומרים עלינו, ורוצים להאמין שיש למאמץ ולגבורה שלהם סיבה מוצדקת וראויה!
וכשאני הפכתי למפקדת ולמדריכה בראשית דרכי , אני זוכרת שהשביעו אותי מפקדיי, תחת המילים הבאות: "*תדע כל אם עבריה שהפקידה את בניה בידי מפקדים הראווים לכך*…"
אני הבנתי אז שיש לי אחריות על החיים של החיילים שלי, שיש לי מחויבות כלפי המשפחות שלהם ושיש לי הערכים שאני רוצה לקדש ולמסור להם שקשורים בשיפור המידות שבהם ובי וברצון לתת מעצמנו לטובת הארץ הטובה הזו.
ובעיקר להזכיר לעצמנו שאנחנו לא יכולים ללכלך ולקלל או לפגוע אחד בשני, רק כי סתם בא לנו לבדוק את הגבולות זה של זה, או להכשיל את האחר רק כדי לצאת מנצחים בכל הכוח.
כי גם לזה יש מחיר…יש רווח וגם הפסד.
*עכשיו, רק נשאר לנו לבחור נכון!*
*לבחור נכון/אמיר דדון*
"בסוף הכול מתנקז אליי
עניין של זוויות
אני לא מבין רמזים אולי
צבעים ואותיות
מבט חטוף אל עצמי ודי
רק לא להסתכל
מה שבפנים כבר בפנים מדי
קוראים לזה הרגל
מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
לבחור נכון…"
