לבחור בחיים ולהציל אחרים

בחורה עם מחשב נייד

נעים להכיר, אני טליה רותם בן דוד, בת 56, יו"ר נעמת במרחב רמת גן-בני ברק.

נולדתי וגדלתי ברמת גן. הוריי התגרשו כשהייתי בת 12, ואמי, שהייתה אשת עסקים אמיצה וחזקה, גידלה שלושה ילדים לבדה תוך שהיא דואגת כי לא נדע מחסור. בגיל 15 התחלתי ללמוד בתיכון מקצועי לנערות אותו הפעילה נעמת, אותה תנועה שלימים אהיה דמות מובילה ובכירה בה.

אל תיכון זה הגיעו נערות שנפלטו מכל מסגרת אחרת בה לא ראו את הפוטנציאל להצלחה, ובאו לרוב מרקע של קשיים בבית ובסביבה. התמזל מזלי והגעתי למסגרת תומכת וצוות המורות זיהה בי פוטנציאל מנהיגותי, ובחרו בי להיות נציגת תיכוני נעמת בארץ. במסגרת זו כהנתי כיו"ר ועדת תרבות של מועצת התלמידים הארצית.

זיכרון ישן ואירוע מכונן מבחינתי כנערה פעילה, היה להיות נוכחת בטקס האשכבה של גולדה מאיר ז"ל, מה שהיווה עבורי אבן דרך לאיך שגדלתי ולמי שהפכתי להיות.

בתיכון גם הגעתי לתנועת הנוער העובד והלומד, וספגתי עוד יותר את ערכי תנועת העבודה והחיידק הסוציאליסטי. במסגרת התנועה יצאתי להגשמה והצטרפתי לגרעין נח"ל במסגרתו הדרכתי נערים ונערות.

באופן טבעי, לאחר שחרורי מהצבא הבנתי כי דרכי בחיי האזרחיים היא לא אחרת מאשר המשך הערכים שאותם ספגתי עד אז. חזרתי לתנועת הנוער העובד והלומד ונשלחתי כמדריכה לאור יהודה, שם התחזקה תחושת השליחות למען החברה. עם הזמן התקדמתי וחזרתי לרמת גן שם סגרתי את המעגל הראשון בחיי והייתי למזכירת הנוער העובד והלומד. בסיום תפקידי זה, נתבקשתי להיות רכזת הדרכה של הנוער העובד והלומד בכל מחוז מרכז.

בשנת 2002 נבחרתי להיות יו"ר נעמת במרחב רמת גן-בני ברק, תפקיד אותו אני ממלאת עד היום. מהלך שהיווה עבורי סגירת מעגל נוספת, ועם הגעתי שמתי לי לדגל ללוות משפחות קשות יום לגשר ולחצות בירוקרטיות: ליוויתי משפחות לפתרון בעיות אל מול מוסדות ממשלתיים, חיזקתי את הלשכה המשפטית בנעמת והצלחנו להעצים נשים וללוות אותן ולתמוך בהן בדרכים חדשות. בנוסף, נעמת רמת גן מלווה משפחות רווחה ובמסגרת זו דואגת לשיבוץ וליווי אותן משפחות בתמיכה ובקשר ישיר אל מול אגף לשירותים חברתיים.

בימים אלה אני שוקדת על הקמת בית-שיח נשי ברמת גן, בו תוכלנה נשים רבות להציג את חזונן ולהעצים נשים שתמיד רצו ולא זכו לקבל במה, כמו נשים חד הוריות, נשים בגיל השלישי ועוד, שימצאו בית חם לצורך הגשמה ופעילות. בנוסף אני פועלת להקמת קבוצה לנערות שיקבלו את ההזדמנות לה אני זכיתי בה הן יתחזקו ויתעצמו.

לפני למעלה מעשור, בשנת 2007, קיבלתי בשורה ששינה את חיי. אמי חלתה בסרטן. הבנתי כי עלי ללוות אותה בכל התהליך על מנת שהיא תנצח את המחלה. אמי הייתה כרותת שד ולשמחתי לאחר ניתוח וטיפולים הצליחה להתגבר על המחלה בפעם הראשונה. תוך כדי מחלתה הבנתי את הצורך והחשיבות בליווי משפחות אחרות באמצעות שיחות על התמודדות עם המחלה.

בסוף דצמבר 2012 התבשרתי גם אני שחליתי בסרטן. מתוך האובדן העצמי גמלה בי ההחלטה לברך את המחלה ולקבל אותה כעוד שיעור לחיים. מתוך הרצון להתמודד עם המחלה החלטתי כי את המסע הזה אני לוקחת על עצמי ללא ליווי מהסביבה, מסע אשר יעצים אותי בהמשך. ביקשתי מחברים ומשפחה שלא ירחמו עליי והבטחתי לשתף.

בשלב הראשון תרמתי את רעמת השיער השופעת שהייתה על ראשי. עם כל הקשיים של הטיפולים והנזקים הפסיכולוגיים שנגרמו כתוצאה מהטיפולים, הבנתי שהסרטן "עשה לי טוב". למדתי להפיק את החיובי וכך ליוויתי את עצמי אל הניצחון. היום אני מדברת על המחלה בפני ציבורים שונים מתוך שליחות והבנה שאפשר גם אחרת.

לצערי, באוגוסט 2017 נפטרה אמי כתוצאה מהמחלה. היא הייתה אישה שלמדתי ממנה על עצמאות, נתינה, חוזק ועוצמה. בזכות מאבקיה הרבים, הפכתי לחזקה גם אני. המשפט שהיא אמרה לי, "אני גאה בך, בתי", מלווה אותי כל יום מחדש.

טור זה מוקדש לאמי היקרה ז"ל שלימדה אותי רבות על התמודדות וניצחון. ולכל אותם אנשים שנלחמים במחלה ולאלו שכבר לא איתנו

DSC_1722